קורות חיים

גבי נולד בשנת ,1939 בגן-שמואל,  בכור להילל וחיה גרביה ממקימי הקיבוץ,
אח לתמר וליהונתן.
גבי גדל והתחנך בקיבוץ,  בקבוצת "בן נשר" - חבורת נערים, מראשוני הבנים של הקיבוץ, שהיו לעתים פרועים ושובבים מאוד,  הביאו שימחה רבה במשק וזרעו גם לא מעט הרס.
יחד עם עוד חמישה מבני כיתתו התנדב והתגייס לצנחנים. אהב מאוד את הצבא והחיילים, עשה מסלול מפרך והמשיך לקורס קצינים. במלחמת ששת הימים גבי נפצע קשה בקרבות בפריצה לירושלים,  התאושש ולמרות הפציעה, התעקש והצטרף שוב לצנחנים.
במלחמת יום הכיפורים נלחם בחזית סיני וצלח את התעלה.
יחד עם עוד מבני דורו שנפצעו בקרבות יצא גבי ללימודים, השלים בגרות,ו למד
חקלאות. חזר לפלחה, לכותנה ולגידולי השדה.  ריכז את הענף והתמחה בפיקוח וביעוץ מקצועי של הדברה ומזיקים. משם המשיך ללימודי כלכלה ומנהל עסקים, והיה גזבר.
גבי התחתן עם אילנה,  שגדלה אתו בקיבוץ.  יחד, גידלו את ילדיהם ניר,  עומר, ערן ונטע. שנים יפות התגשמו.
גבי אהב והתמקצע מאוד במדעי הטבע,  בצפרות, באסטרונומיה וצילום ואהב
להנחיל וללמד את כולם, היה איש משפחה, וסחב את כולם לטיולים אין ספור.
קשוח  עדין, שופע ידע, חוכמה ואהבה.
גבי שכל את בנו ערן, שנפל ונעלם בתאונת מסוק ימי. החיים הפכו לכואבים מאוד, אבל גבי ואילנה בחרו להמשיך ולחיות.  נולדו להם נכדים ונכדות, ושמחה נותרה תמיד בביתם.
החיים לאחר האסון לא היו קלים, אבל גבי טיפח ושמר על קשר רצוף וחם עם
חיל-הים וחיל-האויר.  המשיך תוך כדי לעסוק בגידול נסיוני של פרחים ועבר לעבוד בברווזיה, עד שנסגרה.
במהלך השנים,  רסיסים מפציעתו חזרו להפריע, ולאחרונה נאלץ לעבור ניתוחים.
בריאותו התדרדרה, אך הוא נשאר צלול ונפרד מאתנו מוקף באהבה ובחיוך.

אחי, גבי | כתבה תמר

איך מכילים שמונים ושתיים שנים של חיים שלימים במילים ספורות שמתיימרות לתאר את האדם ולספר את סיפורו?

קשה עד כמעט בלתי אפשרי, אנסה בכל זאת.

בימי ילדותי המוקדמת כמעט שלא היו לנו נקודות מפגש. אתה עם החבר'ה הגדולים של קבוצת "נשר" ואני הצוציקית מקבוצת "אלון." פער הגילים היה גדול מדי ליצירת קשרים.

הצטיירת בעיני כעלם יפה, כחכם יודע-כל, ובעיקר בלתי מושג. כשבגרתי הצלחנו לגשר על פער הגילים והחוויות וליצור קשרים חמים וטובים לאורך השנים. עדיין המשכת להיות לי האח הגדול, אך כעת כבר נגיש וקרוב. התברכתי ונהניתי מעושר הידע שלך שהקיף והכיל עולמות שלימים.

הבבואה שלנו משתקפת בחיינו ובזיכרונות שאנחנו מותירים אחרינו.

הספקת בחייך לחוות אתגרים לא פשוטים ויכולת להם. היושב במרומים לא חס על נפשך. חווית פציעות גוף ונפש והוא המשיך ובחן אותך פעם אחר פעם.

לא נכנעת, עשית החלטה ובחרת בחיים. המשכת בדרכך המיוחדת בכל מה שעניין וסיקרן אותך.

בניגוד לחזות החיצונית שלך, הכאילו מחוספסת, עקשנית ומקרינה חוזק, מי שהכיר אותך ידע עד כמה אתה רגיש.

משפחתך החמה, האוהבת, הקשובה, שימשה בסיס ומשענת תומכת בכל מסע חייך.

אילנה, הייתה לך עוגן בכל מהמורות הדרך, ריפדה את דרכך והקלה עליך.

ביחד יצרתם משפחה תומכת ובית חם ואוהב. ילדיך היו שם תמיד איתך לצידך ועבורך. זכית בכל זה.

עכשיו הכול שקט... הכאבים פסקו. הכול נגמר. ואתה... איננו.

נוח על משכבך בשלום. אחותך, תמר/

אבא גבי

איתך הייתי הולך להשכבה בבית הילדים. ב  20:30כבר יש כיבוי אורות,
אבל אתה מתעכב עוד כמה דקות לוויכוחים ולתיאומים בסידור עבודה של
הפלחה, בעמידה עם כל הקשוחים: מי יקח איזה טרקטור מחר, איזה
עיבודים ואיזה ריסוסים ומה מצב הבוץ בזיתא א.'
כשאנחנו ממשיכים כבר ממש מאוחר וחושך מזמן, אז אפשר בדרך
לעבור דרך הפרדס ומשם לראות כוכבים מיוחדים. אתה מתלהב כי יש
הזדמנות, ומלמד אותי את הקבוצות, והשמות של כולם בלטינית, ומסביר
על הפיזיקה של היקום, ושנות אור.
ביחד מקשיבים לקריאת הכירוון לנשיפת התנשמת, לתנים, ולכישוף
הלילה העמוק. אתה שואל מדי פעם אם אני מזהה, וממש מקווה שכל מילה שלך אזכור – ואני - אני אומר המון "כן," אבל קצת נבוך, ועד למחרת באותה שעה שוכח.
בעצם אני רוצה לשאול אותך איך לשמור שהמיטה שלי לא תהיה רטובה
בסוף הלילה, אבל הנה, כבר ממש הגענו. חומקים לבית הילדים כשכולם
כבר ישנים, ליטוף ואתה כבר פוסע בחזרה.
איתך אני יוצא מוקדם בבוקר לשדות, לזהות מזיקים בכותנה. נכנסים
לשורות, לקור הרטוב, מוצאים זחלים ופרפרים במלכודות. בסתיו אני איתך
שעות על הקטפת, אני מנומנם וגם סובל - אבל גאה כל כך לחזור ביחד
לחצר. אתה הכי גיבור והכי חזק. ואני שלך.
בחדר ההורים, כשלא היה מה לעשות אחרי הצהרים, אתה מביא אלינו
שני רובים שיש לך במחסן: אחד אמריקאי שחור מפלסטיק מיוחד,
שקוראים לו ,M-16ואחד רוסי מעץ ומעוקם קצת, שיש לו שם ארוך. אנחנו
הבנים מפרקים ומרכיבים, ולומדים את השמות של כל החלקים, ומהירויות
לוע וקוטר וטווחים. הם כבדים לנו וגדולים. איזה חיים.
פעם, כשאימא נסעה לחוצלארץ ונישארנו איתך, היית צריך להכין לנו
ארוחת ערב. והכנופיה שלנו רעבה ולוחצים עליך מאוד, אז אתה מוציא
מהמחסן קרטון עם מנות קרב, ולכל אחד נותן תפקיד במלחמה על המזון:
אחד ישבור ביצים, אחד יחתוך סלט, ואחד יפתח את קופסאות הלוף. את
הכל אנחנו מערבבים וצולים על מחבת ביחד. הריח מחריד, והטעם זוועה,
אבל אנחנו בולעים ואתה מבסוט שהצלחת..
אבא, היית לנו אבא נהדר. היית קשוח מאוד אבל אוהב ורך ותומך. ממך
למדתי להקשיב לסודות הבריאה, לאהוב אדמה וטבע. ממך למדתי
להתאמץ ושאפשר, ושלבכות – בסוף מותר. גם אתה, נוח עכשיו בשלום.

אח שלי, כתב יונתן

פער השנים ביננו היה מכשול לקשר עד הצבא. משם החל להיסגר, והקשר התהדק. יכולנו לדבר פעם בחודש, או פעמיים שלוש ביום, מבלי להרגיש שהחסרנו משהו,  והתחושה הייתה המשכיות של השיחה הקודמת, שבעצם לא הסתיימה.  

היית מתקשר אלי בשישי בערב, שישנה ציפור מסוימת בדמיירה או בזיתא, 

בשבת  בשש בבוקר אני אצלך ונוסעים לחפש ולצפות בה. 

באחת הפעמים התרעמת על הטלפון, שמחק לך מישהו, וכששאלתי אותך בצחוק "מה אתה מתרגז, זה לא של ראש הממשלה"- ענית לי, שזה מישהו לא פחות חשוב.  כששאלתי מתוך סקרנות על מי מדובר, ענית לי שזה אני. מאוד ריגש אותי. 

תמר ואני השארנו אותך לדאוג להורים, וידענו שזה הכי טוב שיש. אחרי הטיול  האחרון שלך עם אבא לארה"ב, סיפרת לי אנקדוטות משעשעות על אבא ועל  המפגשים שם עם המשפחה. 

כשעברתי לעבוד במפעל התחלת לשאול שאלות עליו. סיפרתי לך על פלסטיק,  פולימרים וההבדל בין ניילון לפליאתילן ופרופילן, למרות שכולם קוראים לשקיות  הפלסטיק ניילון, מה שכמובן אינו נכון. ראיתי בכך כבוד קטן, שאני מסביר לך במקום שיהיה להיפך. 

השנים האחרונות לא היטיבו איתך, ונאלצת לסבול עד שזה נגמר.  אתמול, אחרי שכולם הלכו, עמדתי לידך ונפרדתי בדמעות.  

שלום לך, אחי היקר.  יונתן

גבי הלך לעולמו

עזב אותנו ואת משפחתו היקרה. לא הבנתי שמצבו כל כך קשה.
חבר טוב. מנצ' אמיתי. וכואב לי מאוד. ועצוב לי מאוד. ונפשי עם אילנה שלנו
היקרה, עם הילדים והנכדים.
אחרי שהכרתי אותו בקבוצת הלימודים שלנו ביפעת. "השמוצניק מקיבוץ גן
שמואל", את דעותיו והציניות המיוחדת שלו, קראתי לו "הכופר"....נשא בינינו
בתואר "זקן החבורה". הגיע ללימודיי הבגרות כשהוא נשוי כבר לאילנה. היחיד
בקבוצה נשוי. בנו בכורו נולד בתקופת הלימודים )כך אני זוכר(. קצין ולוחם
בצנחנים, נפצע בכיבוש ירושלים. רסיס "שהסתובב" שנים ברגלו, כמעט והרג
אותו פעם נוספת. כשיצא מבית החולים, שערו הפך שיבה.
שנים הייתי בקשר איתו ועם אילנה אשתו ועם ארבעת ילדיהם.
אני בוכה עליך חבר. הלך לנו חבר. שלום לך חבר.
ולך, אילנה, אומר- חיזקי ואימצי. מצאי נחמה בילדייך ונכדייך, במשפחתך.
גם אנחנו, בקבוצת "ששת" נשמור איתך על הקשר ונשמור עליך.
מתאבלים על גבי,
אורנה וגד לנצר.