שלום לכולם ולכולן,
שמי ברכה צימרמן, יו"ר ועד הסגל המנהלי באוניברסיטת חיפה. אני גרה בחיפה, נשואה ליעקב, אמא לאמיר וסבתא לליאו. גדלתי בשכונת חליסה וחונכתי בבתי ספר דתיים לצד אהבה לארץ ישראל, מודעות פוליטית ואחריות חברתית.
בסיום לימודיי התחתנתי והתחלתי לעבוד בהסתדרות במרחב חיפה. הקשר עם אוניברסיטת חיפה נוצר כשלמדתי שם במסגרת תוכנית הכנה ללימודים אקדמיים לוועדי עובדים ונבחרי ציבור. צמחתי מתפקיד של פקידה למנהלת חשבונות ולמזכירת הוועד, שם ספגתי את ערכי הסולידריות והעזרה ההדדית הכה משמעותיים לתפקיד ראש ועד.
ב-1994 עזבתי את ההסתדרות והשלמתי תואר ראשון בלימודי ארץ-ישראל והיסטוריה כללית. לאחר מכן השלמתי תואר שני באוניברסיטת חיפה.
את דרכי באוניברסיטה התחלתי כעוזרת מחקר ומשם האמביציה והרצון להתקדם הביאו אותי לזכות בתפקידים נוספים ולהפוך לעובדת מהמניין. התאהבתי באוניברסיטת חיפה, בעובדים באווירה שהייתה בה. זה בדיוק המקום בו רציתי להיות.
נכנסתי לתפקידי כיו"ר הוועד לפני 3 שנים. זה תפקיד מאתגר, אבל מספק מאוד. אני נהנית להיות אוזן קשבת לעובדים, ואני וחבריי לוועד עובדים קשה למענם. בימים אלה יחד עם חברי וחברות הוועד, ובעזרת יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ויו"ר הסתדרות המעו"ף, עו"ד גיל בר-טל, אנחנו עמלים על הסכם קיבוצי לעובדי הסגל המנהלי באוניברסיטה, כולל עובדות ועובדי הניקיון. ביטחון לעובדים ולבני משפחותיהם זה אינטרס של ההנהלה ושל האוניברסיטה מאחר שעובדים בטוחים ומרוצים תורמים יותר למקום העבודה.
הייתה לי שאיפה לאורך זמן לעמוד בראש הוועד כדי לחולל את השינויים הנחוצים. הובלת הוועד זו שליחות עבורי וזכות גדולה לשמש שומרת הסף של זכויות העובדים, הדוברת והלוחמת שלהם לקידום ושיפור הביטחון התעסוקתי.
התמודדתי מול ועד מכהן שזכה לגיבוי מההנהלה, אבל העובדים רצו אחת משלהם שתדאג להם, והדרך של העובדים ושלי ניצחה. היום אני יכולה לומר שהצלחתי כאישה לכבוש את ראשות הוועד ששנים רבות היה בהובלת גבר. זה תפקיד שמחייב אחריות, אכפתיות, חמלה, אנושיות, סבלנות והרבה אהבה לאנשים. יצרנו דיאלוג ענייני ופורה מול ההנהלה, כאשר זכויות העובדים וטובת העובדים לנגד עינינו תמיד וללא פשרות.
עוד מבית אבא חונכתי להיות מעורבת מבחינה ציבורית ופוליטית. אני חברת בינ"ה (בית נבחרי ההסתדרות) מטעם סיעת עוגנים שיו"ר ההסתדרות עומד בראשה. בוער בי לדאוג לעובדים, לשמור על זכויותיהם, למנוע עוולות מאנשים שנתנו את כל חייהם למקום העבודה. בוער בי לדעת שאנשים שחלו עדיין יקבלו את מלוא זכויותיהם. יש בי רגישות עצומה לאנשים, לבני אדם באשר הם, ובתור יו"ר ועד העובדים יש לי את הזכות לקיים ולממש את מה שאני מאמינה בו. הכי חשוב שעובדים יזכו ויחושו ביטחון תעסוקתי ואישי. זה מקרין עליהם ועל חיי המשפחה שלהם, וגם על איכות העבודה שלהם. עובד בטוח ומרוצה ייתן יותר במקום עבודתו.
יחד עם עמיתותיי ועמיתי לוועד אנחנו מייצגים 1,000 עובדים, כשהעסקתם של עובדי הניקיון בהעסקה ישירה, תהליך שהחל כשהייתי חברת ועד בקדנציה הקודמת, היא הישג חשוב מאין כמותו. כיו"ר הוועד אני הדמות שמייצגת אותו ואת העובדות/ים אל מול ההנהלה. כשאני עומדת על זכויות העובדים אין בי שום אמביוולנטיות ושום פקפוק. תמיד אעדיף דרכי שלום והבנה, אבל אני מייצגת את העובדים ואם נדרש אילחם עם ההנהלה ככל שצריך כדי לקיים את זכויותיהם.
גם אנחנו וגם ההנהלה צריכים מצד אחד לראות את טובת מקום העבודה, ומצד שני את טובת העובד. זה דורש מכולנו שיח והבנה, סבלנות וסובלנות. אנחנו כוועד חייבים לתת לעובדים את התחושה שהם במרכז הבמה, הדאגה ותשומת הלב. לשם כך נבחרנו.
לצד השאיפה לחתום על הסכם קיבוצי, אני רוצה לשנות את התרבות הארגונית לפיה יש הבחנה משמעותית בין הסגל המנהלי לבין הסגל האקדמי בכל המובנים. גם לסגל המנהלי יש תרומה משמעותית לקידום האוניברסיטה ופיתוחה.
אני רוצה שהעובדים ירגישו מוערכים, שרואים אותם, שמתחשבים בהם, שתהיה להם גאווה וסיפוק ושיחושו שזו זכות גדולה לעבוד במוסד מכובד כמו אוניברסיטת חיפה. וזה קורה כי לעובדים שלנו יש אנשים שמייצגים אותם נאמנה. בסוף אנחנו עושים הכל בשביל המשפחה ואני רואה בעובדות ועובדי אוניברסיטת חיפה חלק ממשפחה גדולה שתפקידי לדאוג לה כפי שאני דואגת למשפחתי, באהבה גדולה. אני אוהבת את מה שאני עושה, וחושבת שיחד עם חברי הוועד המסורים אנחנו עושים שינוי גדול וחשוב עבור העובדים.
שלכם ושלכן,
ברכה
*הטור של ברכה נכתב במסגרת הבלוג "מובילות לשינוי" אשר מארח מדי שבוע את מנהיגות העבודה המאורגנת בישראל. לקריאת טורים של מנהיגות נוספות, לחצו כאן
ברכה צימרמן
