ביום ראשון בבוקר, כששימי המדריך פרש לכמה דקות של עצירת המחשבות לפני סדנת הליקוט, לא נראה מחזה מוזר יותר מחבורת אנשים במראה השכבות הפוסט-ביטניקי שמתכנסת כדי לקטוף קוצים וחרולים וללחך אותם כמו עיזים, כאילו מעולם לא באו אבותינו מפולניה עם מתכון אנושי לקומפוט.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בשביל רובנו מדובר רק מרבדים הירוקים הנפרשים עכשיו בשולי הדרכים, אלה שמקסימום נתיישב עליהם ונפתח את הסנדוויץ' רוסטביף שארזנו בבית. בשבילם העלים הם מזון לגוף ולנפש. שימי, ילד טבע שהולך יחף בבוץ של עמק חפר, מכיר כל צמח, יודע לזהות גם בחושך רק לפי הטעם והריח. אבל למה?
"בשבילי העניין הזה של הליקוט, יותר מהכל, זה פשוט לקרב, לשבור את המחסום של הניכור שיש לאנשים עם הטבע", הוא אומר. "דרך האוכל והליקוט היא אחת הדרכים היעילות והחזקות ביותר לעשות את זה".
"הלקטים חיו הכי טוב בהיסטוריה"
אפשר לשאול למה ירצה אדם לקלף שורש של קוץ במקום להפשיר ג'חנון במיקרו. טרנד ההתחברות לאורחות חייהם של ציידים-לקטים - אבות אבותינו מלפני 12 אלף שנה - קיבל תאוצה ומאמינים חדשים בעקבות ספרו רב המכר והמצוין של דוקטור יובל נח הררי "קיצור תולדות האנושות". באחד הפרקים הראשונים הוא מתאר את החיים לפני שהומצאה החקלאות, כשבני האדם הלכו כמו שאר בני החיים לחפש אוכל בטבע, מכל הבא ליד.
"בכמה מדדים סביר להניח שהחיים של לקטים-ציידים ברמת האינדיבידואל היו החיים הטובים ביותר לבני האדם עד לפני מאה שנה", אומר דר' נח הררי. "אם היינו עושים את הראיון הזה בשנת 1900 הייתי יכול לומר לך בלי הרבה לבטים - אלה האנשים שחיו הכי טוב בהיסטוריה".
המזון של הלקטים המקוריים היה מגוון מאוד והם היו פחות חולים מאיתנו, יותר גבוהים ובכושר של רץ מרתון. "איך שבאה המהפכה החקלאית, אנשים נהיים נמוכים יותר, אנשים מתחילים לסבול מהרבה יותר סוגים של מחלות שלא היו קודם", הוא מוסיף.
"מטבח בונים מדור לדור"
דוקטור אורי מאיר צ'יזיק מאכיל את הבנות שלו מרורים. "קודם כל יש את הערך בזה שאתה לוקח את העלה, קוטף אותו ומיד אוכל אותו", אומר צ'יזיק. "רוב האוכל שאנחנו אוכלים עובר כמה תחנות בדרך אלינו".
אוסמה עבאס, השף של מסעדת אל-באבור והאיש שהכניס לחיינו את הקבב על מקל קינמון, מכין גורמה ערבי אסלי מצמחי בר שקוטפים בשבילו כל בוקר בהרים וליד המעיינות. אצלנו עושים בזה קורסים, הכפרים הערביים פשוט קוטפים, כי לא שכחו. "יש לי סיסמא שאני אומר אותה כל הזמן - מטבח לא בונים מיום ליום אלא מדור לדור".
"אני מלקט כדי שזה יהיה חלק מהתרבות של הילדים שלי", אומר דר' צ'יזיק. "אני רוצה ליצור עבורם עולם טוב יותר, מחובר יותר, מקיים יותר. כזה שהם יכולים לצאת החוצה ולראות את העשב ולהגיד 'וואלה, יש לי פה מה לאכול'".
אבל אם התחלתם לפנטז על חיים של ליקוט, כדאי שתחשבו שוב. "אי אפשר היום, בטח שלא בקנה מידה גדול, לחזור לחיות כמו ציידים-לקטים", מבהיר דר' נח הררי. "המשאבים של כדור הארץ מספיקים כדי לקיים אולי 10 מיליון בני אדם מליקוט וצייד. זה בלתי אפשרי לחזור אחורה".