>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מי שרוקנה כמעט מתוכן את "כוונתו האמיתית של המשורר" היא הממשלה הקודמת, שסגרה את הצעת החוק בפני רוב האוכלוסיה. "ההצעה הזאת הייתה מאוד מאכזבת, וזה גם מעצבן", מספר פרופ' ליפשיץ בראיון ל-mako גאווה.
השבוע דווח כי שרת המשפטים ציפי לבני הניחה על שולחן הממשלה את חוק ברית הזוגיות שיכלול וגות מאותו המין. לדעתו של ליפשיץ, שרי הממשלה הזאת, לרבות נפתלי בנט, נראו לו אנשים הבשלים לבצע מהלך שכזה. "אבל אני עדיין נותן צ'אנס", הוא אומר.
האתגר שקיבל משר המשפטים ביילין
הרעיון המקורי של ההצעה היה בתחילת העשור הקודם, בממשלתו של אהוד ברק. שר המשפטים דאז, ד"ר יוסי ביילין, ביקש ביקש ממי ששימש בזמנו דיקן הפקולטה למשפטים, ד"ר דודי שוורץ, לערוך השתלמות בתחומי משפט שונים. שוורץ הציע לשר להיפגש עם ליפשיץ, אשר היה אז דוקטורנט צעיר.
בתום הפגישה זרק השר ביילין לעברו של ליפשיץ אתגר: למצוא דרך לצאת מהמבוך שנקרא נישואים – שבו הדתיים מתנגדים בתוקף למסלול של נישואים אזרחיים.
ליפשיץ, כאדם דתי, הבין את מקור ההתנגדות של מנהיגי הדתיים לנישואים אזרחיים, אך מצד שני הבין את הצורך החילוני במסלול נישואים אזרחי, שאינו מאלץ זוגות לעבור ברבנות. "הצעתי מסלול אזרחי אשר ידאג לכך שבשום אופן אלה לא יהיו נישואים על פי ההלכה, אבל החשיבות מבחינה אזרחית היא שהוא ייתן התרה אזרחית", אומר ליפשיץ.
ואם צמד המילים "נישואים אזרחיים" מרתיעים את מנהיגי הדתיים וגורמים להם לעמוד על שתי הרגליים האחוריות, טבע ליפשיץ מותג חדש, המבקש למצוא פשרה טרנמינולוגית: ברית הזוגיות.
ספין "המהפכה האזרחית" של ברק מוסס את ההצעה
למרבה האירוניה, בהגדרה המקורית דחף ליפשיץ לכך שההגדרה המקורית תהיה "בני זוג", כך שתכלול במסלול האזרחי זוגות מאותו מין, בעוד דווקא משרד המשפטים של ביילין התעקשו על ההגדרה "איש ואישה".
"התשובה שמישהו בלשכה נתן היא, שמאחר שהוא רוצה שכולם יתפסו את זה כנישואים אזרחיים, אבל עם שם אחר, אז זה צריך להיות דומה להגדרה של נישואים, וצריך לקרוא לזה איש ואישה", נזכר ליפשיץ. "זה מדהים שרק לפני 12 שנה הרעיון של נישואים בין בני אותו מין נתפס אפילו בסביבתו של ביילין כמשהו שחורג מהמקובל. תראה כמה השתנו הדברים מאז – כאשר כיום רוב מוחלט באוכלוסיה תומך בנישואים בין בני אותו מין".
בממשלת ברק ביקשו כל הזמן לשמור על דממת אלחוט, על מנת שלא להכשיל את ההצעה בעודה באיבה. "ההבנה הייתה שננסה ליצור קונצנזוס עם רבנים ואנשים דתיים, ושזה יהיה מהלך גדול", נזכר ליפשיץ.
אלא שאז נכשלו שיחות קמפ דיוויד, וראש הממשלה ברק, שעד אז נתן עדיפות מוחלטת לתהליך המדיני, חיפש ספין תקשורתי שיאפשר לו להחזיק במושכות השלטון. לפתע דווח בתקשורת על "המהפכה האזרחית".
וכך ליפשיץ, שעד אז היה רגיל לחשאיות מוחלטת במה שקשור להצעתו, החל לקבל טלפונים מכתבי העיתונים והתחקירנים ברדיו ובטלוויזיה. אלא שכדרכם של ספינים, גם כאן העניין התפוצץ – וההצעה התמוססה. כפי שכתבה מרים רוֹת בספר הילדים "מעשה בחמישה בלונים": זה סופו של כל בלון.
ברית הזוגיות מנוסחת לראשונה כהצעת חוק מפורטת
הפעם הבאה שבה הצעת ברית הזוגיות הונחה על השולחן ברצינות הייתה בשנת 2006, כאשר המכון הישראלי לדמוקרטיה ביקשה לכלול אותה במסגרת פרויקט החוקה שלה. ועדה שכללה את השופט בדימוס מאיר שמגר, דן מרידור ואישים אחרים, ניסחו הצעה לחוקה שתגן על המונופול של הרבנות על מוסד הנישואים מבחינה חוקתית, בתנאי שכחלק מעסקת החבילה, תתקבל הצעת ברית הזוגיות.
וזאת הייתה הפעם הראשונה שבה ניסח ליפשיץ את רעיון ברית הזוגיות כהצעת חוק מפורטת ומעמיקה. הוועדה שינתה כמה ניואנסים, ולליפשיץ יש כמה השגות לשינויים אלה, אבל בגדול ההצעה תואמת את הרעיון המקורי – התרה אזרחית בחוק, ללא הכרה בנישואים על פי ההלכה.
ועדת חוקה, חוק ומשפט, בראשותו ח"כ מיכאל איתן, גילתה אהדה לקונספט של ברית הזוגיות. אבל גם הוועדה הזאת לא הביאה את בשורת החוקה למדינת ישראל.
האכזבה הקשה מהממשלה הקודמת
התקווה הגדולה הבאה לברית הזוגיות הייתה בשנת 2009, ממשלת נתניהו הקודמת. האיש החזק בקואליציה, אביגדור ליברמן, מציב את ברית הזוגיות כאחד התנאים לכניסה לקואליציה. המפלגה הגדולה בכנסת, קדימה בראשות ציפי לבני, מגלה תמיכה נלהבת ברעיון.
"היה שלב שבו נראה היה שמתגבשת הצעת ברית הזוגיות שבה אני תומך: כל מי שלא רוצה או לא יכול להינשא בנישואים דתיים, לרבות בני זוג מאותו מין, יהיה פתוח בפניו המסלול של ברית זוגיות", אומר ליפשיץ.
ואז, כמו באופרת סבון נמרחת שבה ממחזרים את העלילה שוב ושוב בווריאציות שונות, מגיע הטוויסט המאכזב: המפלגות הדתיות נעמדו על הרגליים האחוריות, וההצעה מקבלת גרסה, אשר ליפשיץ מכנה "תרמית": הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת.
בעצם מדובר במסלול מצומצם של אנשים מקבלים תעודה מהרבנות, לא ממשרד הפנים, שהם חסרי דת. רק לקבוצה מאוד מצוממת זאת יתאפשר המסלול אזרחי".
"המצב הנוכחי הוא כזה שבו כולם מפסידים"
חילונים רבים מגיבים בהשתאות נוכח אדם כמו ליפשיץ, חובש כיפה המחזיק בדעות ליברליות כל כך. אלא שליפשיץ לא מבין כיצד בשנת 2013 הדבר עדיין נחשב אישוּ.
"חלק משמעותי מהציבור הדתי-ציוני, אליו אני משתייך, תפס כיוון לא ליברלי ולא הומניסטי ביחס לאחר, ביחס ללא יהודי", אומר ליפשיץ. "אבל אני לא אכחד ואומר שגם לאנשים חילונים קשה לראות מתחת לכיפה, וברגע שהם רואים כיפה – הם ישר נכנסים לסטיגמה ולתבניות.
"אני אדם דתי, המתווה הקלאסי זה הציונות הדתית. אבל החיבור שלי לאוניברסיטת בר אילן הוא טבעי. הפקולטה בראשה אני עומד היא פלורליסטית בהרכב האנושי שלה: חצי מסטודנטים דתיים וחצי חילונים, חצי מהמרצים דתיים וחצי חילונים. זהו מוסד אקדמי שמזמין לדיאלוג אנשים שונים עם דעות שונות. מוסד שמאמין בהידברות".
דווקא כאדם דתי, אתה לא מבין את החשש של המפלגות הדתיות והרבנות משלילת מוסד הנישואים, כערך יהודי-דתי?
"זאת בדיוק הנקודה. כשהתחלתי להיכנס לתחום הזה, גיליתי עד כמה המצב הנוכחי הוא כזה שבו כולם מפסידים. לכאורה אין נישואים אזרחיים, אבל יש נישואים אזרחיים בקפריסין. ישנו בישראל גם מוסד הידועים בציבור, שלמעשה מקעקע את כל המשמעות הערכית של נישואים.
"במוסד הידועים בציבור אין הבחנה בין מי שלקח על עצמו מחויבות עמוקה לזוגיות ולבין מי שלא לקח. על פי תפיסת בית המשפט, גם אנשים שחיים שלושה חודשים ביחד יכולים להיחשב ידועים בציבור. וזה בעייתי בעיניי לא רק מבחינה דתית, אלא גם מבחינה חילונית.
"ברית הזוגיות היא פשרה דמוקרטית סבירה"
ליפשיץ אומר כי ניסה לחשוב מדוע זה כל כך מובן מאליו שדתיים צריכים להתנגד לנישואים אזרחיים. "גיליתי שני טיעונים מרכזיים: הראשון הוא החשש שבהיעדר פיקוח דתי על מוסד הנישואים – עלול להיות מצב של ממזרות. אבל כאן יש מצב שבו אנשים צריכים להבין שההגדרה של ממזר על פי ההלכה זה מי שנולד לאישה נשואה מגבר שאינו בעלה. אז כפי שאני רואה את זה, יש כאן דווקא אינטרס דתי שתהיה הכרה בקשר זוגי, והדבר דווקא יפחית עוד יותר את החשש מפני ממזרות.
"הטיעון השני הוא ההיבט הסמלי, הרצון לשמר את המושג נישואים כמותג יהודי-דתי. גם לחילונים חשוב המותג נישואים. אבל זה בדיוק הרעיון של פשרה. אני לא חושב שברית הזוגיות זה האידאל עבור מי מהצדדים, אבל זוהי פשרה ששני הצדדים יכולים לחיות איתה. אני חושב שדווקא העובדה שאני אדם שחי בשני עולמות, גם בעולם הליברלי וגם בעולם הדתי, נותנת לי נקודת מבט שמאפשרת למצוא פשרה שתהלום את שני העולמות.
ונניח שעכשיו ישנו משאל עם ובה הצעה חילונית לנישואים אזרחיים, שחור על גבי לבן, אתה תומך בה?
"כן. אותי המותג פחות מעניין. אין לי בעיה עם זה בתנאי שזה יהיה נישואים אזרחיים שלא יהיו מוכרים על פי ההלכה. אבל כאן זה מחדד נקודה חשובה, ואני שמח שניסחת את השאלה הזאת דווקא כמשאל עם. אם הציבור יחליט להכיר בנישואים אזרחיים במשאל עם, אז מבחינתי זה מצב מצוין. אם הציבור יחליט לא להכיר בנישואים אזרחיים אבל ייתן תחליף של ברית זוגיות, אז זה תחליף שיתפוס מבחינה חוקתית.
"ברית הזוגיות היא פשרה דמוקרטית סבירה, ובכך אני מצטרף למה שאמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק – המצב הנוכחי אינו עומד בדרישה החוקתית של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הכוללת הזכות לקבל הכרה בקשר הזוגי שבו אתה בוחר".
וכמי שחי בעולם הערכים הדתי, לא יפריע לך שהילדים שלך יראו בגן ילד שיש לו שני אבות או שתי אמהות?
"גם אם הוא יילך ברחוב בשבת, הוא יראה רואה מכונית נוסעת. אני גר בגבעת שמואל, שזה מקום שגרים בו גם חילונים וגם דתיים. יכולתי ללכת לגור ברחוב דתי שבה הוא לא יראה מכוניות בשבת. חלק מהדרמה של חינוך ילדים בחברה מודרנית היא ההתמודדות עם קבלת האחר, חשיפה לצורות חיים שונות והיכולת לכבד אותה. כך אנחנו מכבדים זוגיות בין בני אותו מין, למרות האמונה שזאת עבירה על פי התורה".
וכאדם דתי, מה דעתך על התפיסה של הימין הדתי את בית המשפט כמוסד העוין את היהדות?
"בנושאים מסוימים יש לי גם ביקורת על בית המשפט, בנושאים אחרים לא. אני ממש לא רואה את בית המשפט כאויב הדת, זה נשמע לי פרנויה. נכון שבית המשפט הוא סמן ליברלי, ואני מסכים עם זה שבית המשפט שנוהל, בתקופת אהרון ברק, תפס את הרעיון של יהודית-דמוקרטית עם חשש מהצד היהודי, חשש מהמשפט העברי. אבל הדתיים צריכים לזכור הם עדיין קבוצת מיעוט, ולכן ממש לא כדאי להם לפעול נגד המוסד שנועד להגן עליהם"