גיליון
| דצמבר
גיליון | 6דצמבר ⋅ 2020טבת תשפ“א
⋅ טבת תשפ“א
שחר ליפשיץ | טליה פישר | ידידיה צ‘ שטרן
אלעזר בן לולו | שירה ברֿ־אור מלכיאור | יובל גולדפוס
טפת הכהן־ביק | ליהי יונה | ארז ניר
על יהדות ,ריבונות וזכויות אדם
גיליון | 6דצמבר • 2020טבת תשפ"א
עורכים
שחר ליפשיץ | טליה פישר | ידידיה צ' שטרן
המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מוסד עצמאי א־מפלגתי ,מחקרי ויישומי ,הפועל בזירה
הציבורית הישראלית בתחומי הממשל ,הכלכלה והחברה .יעדיו הם חיזוק התשתית
הערכית והמוסדית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ,שיפור התפקוד של מבני
הממשל והמשק ,גיבוש דרכים להתמודדות עם אתגרי הביטחון מתוך שמירה על הערכים
הדמוקרטיים וטיפוח שותפות ומכנה משותף אזרחי בחברה הישראלית רבת הפנים.
לצורך מימוש יעדים אלו חוקרי המכון שוקדים על מחקרים המניחים תשתית רעיונית
ומעשית לדמוקרטיה הישראלית .בעקבותיהם מגובשות המלצות מעשיות לשיפור
התפקוד של המשטר במדינת ישראל ולטיפוח חזון ארוך טווח של תרבות דמוקרטית
נכונה לחברה הישראלית ולמגוון הזהויות שבה .המכון שם לו למטרה לקדם בישראל שיח
ציבורי מבוסס ידע בנושאים שעל סדר היום הלאומי ,ליזום רפורמות מבניות ,פוליטיות
וכלכליות ולשמש גוף מייעץ למקבלי ההחלטות ולציבור הרחב.
המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא זוכה פרס ישראל לשנת תשס״ט על מפעל חיים —
תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
כתב העת בפרט ובכלל :על יהדות ,ריבונות וזכויות אדם רואה אור במסגרת התוכנית
לזכויות אדם והיהדות בראשות הפרופסורים שחר ליפשיץ ,טליה פישר וידידיה
שטרן .התוכנית בוחנת את מערכת היחסים הקיימת ,והאפשרית ,בין היהדות על שלל
מופעיה — לאום ,דת ותרבות — ובין תורת זכויות האדם .היא פועלת לחשיפת נקודות
המתח וההשקה האפשריות בין השתיים ומציעה דרכים להעשרת השיח בין העולמות
האינטלקטואליים ,החווייתיים והראליים שהן מייצגות.
הדברים המתפרסמים בכתב עת זה אינם מייצגים בהכרח את עמדת המכון הישראלי לדמוקרטיה.
Judaism, Sovereignty and Human Rights, Vol. 6
Edited by Shahar Lifshitz, Talia Fischer, and Yedidia Z. Stern
עריכת הטקסט :יהושע גרינברג
עיצוב הסדרה והעטיפה :סטודיו דוב אברמסון
ביצוע גרפי :נדב שטכמן פולישוק
הדפסה :גרפוס פרינט ,ירושלים
התצלום על העטיפהShutterstock :
מסת"ב ISBN 978-965-519-349-7
אין לשכפל ,להעתיק ,לצלם ,להקליט ,לתרגם ,לאחסן במאגר ידע ,לשדר או לקלוט בכל דרך או
אמצעי אלקטרוני ,אופטי או מכני או אחר — כל חלק שהוא מהחומר בספר זה .שימוש מסחרי
מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.
© כל הזכויות שמורות למכון הישראלי לדמוקרטיה (ע״ר) ,תשפ"א
נדפס בישראל2020 ,
© הזכויות לשירה של אסתר ראב "ברוך שעשני אשה" שייכות למחברת ולאקו"ם
המכון הישראלי לדמוקרטיה
רח' פינסקר ,4ת"ד ,4702ירושלים 9104602
טל'02–5300888 :
אתר האינטרנטwww.idi.org.il :
להזמנת ספרים:
החנות המקוונתwww.idi.org.il/books :
דוא"לorders@idi.org.il :
טל'02–5300800 :
כל פרסומי המכון ניתנים להורדה חינם ,במלואם או בחלקם ,מאתר האינטרנט.
על יהדות ,ריבונות וזכויות אדם
גיליון | 6דצמבר • 2020טבת תשפ"א
7
דבר העורכים
שחר ליפשיץ ,טליה פישר ,ידידיה צ' שטרן
9
תקצירי המאמרים
14
העורכים והמחברים
17
ּודב ַר ה' ִמתל אביב־יפו
תֹורהְ ,
ִ ּכי ִמ ִ ּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ
אתנוגרפיה של הקפות שמחת תורה רפורמיות
אלעזר בן לולו
41
למלכה אין בית ,למלך אין כתר
תפקידה של המטפורה הזוגית בעיצוב ביקורת תיאולוגית־פוליטית
במשלי חז"ל
שירה בר־אור מלכיאור
79
את הנעשה אין להשיב
ריש לקיש ורבי יוחנן על עבר ,עבירות והזכות להישכח
יובל גולדפוס
107
"גם ציפור מצאה בית"
הנפילה למרחב הביתי וכאבי עקרת הבית כדרמה תיאולוגית
בשמש שקהלת לא ידע לסיון הר־שפי
טפת הכהן־ביק
141
"משפחות מרובות ילדים"
הזמנה לקריאה מזרחית בסוגיית הפרדת ילדים מהוריהם
ליהי יונה
201
על האפיסטמולוגיה של ההתגלות והאונטולוגיה של התורה
ארז ניר
iii
From the Editors
v
Abstracts
xi
Editors and Authors
דבר העורכים
למדינת ישראל תעודת זהות כפולה :היא חברה במשפחת האומות הדמוקרטיות ,שתרבותן
ליברלית ומערבית ,ובה בעת היא מדינה יחידה במינה ,מדינת הלאום של העם היהודי.
השפעתם של שני ההיבטים האלה — האוניברסלי והפרטיקולרי — ניכרת היטב במרחב
הציבורי הישראלי על כל רבדיו :החברתי ,החינוכי ,התרבותי ,התקשורתי ,הפוליטי
והמשפטי .כל אחד ממוקדי הזהות ,בפני עצמו ,הוא בעל כוח משיכה ויכולת שכנוע
משמעותיים לרבים מאזרחי המדינה .לקיום האליפטיִ ,בצלם של שני המוקדים ,אקלים של
שניּות תרבותית ,שהוא מאפיין היסוד של החיים הלאומיים של היהודים בדורנו .השניות
שבין תרבות המערב לתרבות היהודית המסורתית באה לידי ביטוי ,למשל ,בהגדרתה
החוקתית של המדינה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" .התקבלותה הרחבה של הגדרה זו
בשיח הישראלי מלמדת שהיא קולעת לתחושות הרוב הגדול של אזרחי ישראל היהודים.
לדידם ,לריבונות הישראלית מחויבות כפולה לשני מוקדי הזהות.
לשניות התרבותית פוטנציאל מורכב :יתרונה הוא שהיא מאפשרת גיוון של מקורות
התרבות כך שפרטים וקהילות יכולים לבנות את זהותם מתוך הדיאלוג שבין שני המקורות.
הגיוון גם עשוי להנביט צמיחה והתפתחות של כל אחת מן התרבויות מתוך האתגר
שמציבה לה התרבות האחרת .ואולם ,למעשה ,המתבונן בחברה הישראלית ,כאן ועכשיו,
איננו מרגיש את הפנים הׂשוחקות שבגיוון ,אלא את הקושי והמתח שבתחרות בין שתי
ההצעות התרבותיות .סוכני ההשפעה של שתי התרבויות מעדיפים להציג אותן כחלופות
זהּות צרות זו לזו ,הנערכות לקראת מלחמת תרבות .העימות מתחולל בחזית רחבה —
השפעה רעיונית ,כוח פוליטי ,תקציבי ממשלה ,וכיוצא באלה .המערכה נמשכת ,באופנים
][7
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
ובדגשים מתחלפים ,מאז תחילת המהפכה הציונית ,אבל בדור שלנו ,מתברר ,היא ֶהחריפה
ביתר שאת ,עם המעבר של המדינה מדמוקרטיה הסדרית לדמוקרטיה משברית.
לנוכח מציאות זו כתב העת בפרט ובכלל :על יהדות ,ריבונות וזכויות אדם מבקש
לבסס זירת דיון מחקרית שתתמקד במפגש שבין ההיבטים המיוחדים ליהדות על שלל
מופעיה — לאום ,דת ותרבות — לבין ההיבטים האוניברסליים של התרבות הליברלית,
שביטוים העיקרי הוא המחויבות לזכויות אדם .כפי שמרמז שמו של כתב העת ,אנו
מעוניינים במפגש האמור הן ברמת הפרט ,שהוא נושא זכויות האדם ,הן ברמת הכלל,
מדינת הלאום היהודית־דמוקרטית.
יש להודות כי חלק לא מבוטל מקרב הציבור בישראל קורא את מגילת זכויות האדם
בעין חשדנית .הזכויות הללו נתפסות לעיתים קרובות מדי כ"אחר" ,דהיינו ביטוי של
תרבות זרה המאיימת על יהודיותה של המדינה .אנו סבורים כי נדרשת בחינה ביקורתית
של תפיסה זו ,וראוי שהיא תיעשה מפרספקטיבה בינתחומית רחבה .תקוותנו היא שמעל
דפי כתב העת יסורטטו אפשרויות רבות למהלך ּכְ פול כיוון :מצד אחד — בירור יחסה
של היהדות לזכויות היסוד הליברליות; ומנגד — בחינה של הזכויות והחובות הייחודיות
שמציע עולמה של היהדות ומידת הרלוונטיות שלהן לדורנו ,גם לפרטים וגם לכלל ,שהוא
מדינת הלאום היהודית והדמוקרטית.
בפרט ובכלל הוא בראש ובראשונה כתב עת של החוקרים הצעירים בוגרי התוכנית "יהדות
וזכויות אדם" במכון הישראלי לדמוקרטיה ,שהחתומים מטה עומדים בראשה .מדובר
בתלמידים לתואר שלישי ,מכל האוניברסיטאות בישראל וממגוון ענפי ידע ,שיַ חלקו עם
הקוראים את פרי עמלם האקדמי בתחום התמחותם .אופיו של כתב העת הוא אפוא רב־
תחומי ובינתחומי ,והחיבורים שיפורסמו בו הם יצירות של חוקרים מעולים בתחילת דרכם
באקדמיה הישראלית.
בעיני רוחנו אנו רואים כתב עת שמצליח לבסס את העיסוק במפגש שבין יהדות,
ריבונות וזכויות אדם כתחום ידע עמוק ורבגוני .נעשה כל שביכולתנו שהוא יצמיח רעיונות
ומחשבות מקוריים שיעשירו את הדורות הבאים של יהודים ואת המפעל היהודי החשוב
ביותר בדורנו — מדינת ישראל.
פרופ' שחר ליפשיץ
פרופ' טליה פישר
][8
פרופ' ידידיה צ' שטרן
תקצירי המאמרים
ּודב ַר ה' ִמתל אביב־יפו
תֹורהְ ,
ִ ּכי ִמ ִ ּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ
אתנוגרפיה של הקפות שמחת תורה רפורמיות
אלעזר בן לולו
שמחת תורה אינו חג מן התורה או מתקנות חז"ל ,אלא מנהג שהתפתח לאורך הדורות
וידע שינויים רבים .החג ,שנוצר בימי האמוראים בבבל ,מציין את סיום המעגל השנתי של
קריאת חמשת חומשי התורה ומוכר בעיקר בזכות ההקפות בבית הכנסת והעליות לתורה.
בשנים האחרונות הפך שמחת תורה בחלק מקהילות ישראל אחד החגים הבולטים ביותר
להמסת החומות המגדריות ,עם השתתפות נשים בהקפות המסורתיות .בקהילות היהדות
הרפורמית ,ביצוע הקפות שוויוניות הוא מחזה שכיח המסמן את המאבק בפטריארכיה.
מתוך הכרה בכוחו של הריקוד בכינון יחסים חברתיים ובשיקוף תהליכים תרבותיים
ופוליטיים שונים המאמר מדגים כיצד ביצוע המנהג המסורתי בקהילות הרפורמיות בישראל
מובנֶ ה כפרקטיקה של סימון דתי ,לאומי ומגדרי במרחב הציבורי .בזכות האידיאולוגיה
הליברלית של היהדות הרפורמית מאפשרות ההקפות הנכחת זהויות מגדריות ומיניות
שהודרו מהשתתפות בפולחן היהודי במהלך הדורות .הריקוד עם התורה יוצר תחושת
שייכות למסורת העבר ומאפשר בחינה מחדש של היחס לנשגב .הביצוע מכונן ומשקף את
התנועה בין מסורת לחידוש באמצעות זיהוי מקומו של הגוף כסוכן חברתי בעשייה הדתית.
בספרה הציבורית כסוכנות דתית נוכחת־קיימת,
בכך מסמנת הקהילה הרפורמית את מקומה ֶ
כזו שבכוחה לערער על יסודותיה הפטריארכליים של המסורת היהודית .נוסף על כך ,ביצועו
של המנהג המסורתי במרחב העירוני של תל אביב־יפו מאיר הן על מערכת היחסים בין
יהדות תוצרת חוץ לבין יהדות תוצרת הארץ והן על היחס לאוכלוסייה הערבית ביפו.
][9
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
למלכה אין בית ,למלך אין כתר
תפקידה של המטפורה הזוגית בעיצוב ביקורת תיאולוגית־פוליטית
במשלי חז"ל
שירה בר־אור מלכיאור
במאמר זה נבחן תפקידה של המטפורה הזוגית בעיצוב מסרים ביקורתיים הנסבים
על דמות האל ועל עקרונות יסוד במחשבה הדתית בספרות המדרש הארץ־ישראלי.
השימוש באנלוגיות אנושיות המוכרות מחיי היום־יום רווח במשלי המלך בספרות חז"ל,
העוסקים לרוב ביחסיו של המלך (האל) עם בניו ,עם נתיניו או עם עבדיו .אולם השימוש
הפרדה בין המלך
במטפורה הזוגית — ובמיוחד במטפורת הגירושין ,המעלה את אפשרות ֵ
למטרונה ואת רעיון פירוק הברית בין האל לעמו — מעורר סדרת שאלות תיאולוגיות
ופנומנולוגיות כבדות משקל .על אחת כמה וכמה כאשר אלו משלים המציגים את המלך
ואת פועלו באור שלילי .בשונה מן המשלים האפולוגטיים ,שבהם הנחת המוצא קובעת
שיבה מחודשת אל הברית ,משרטטים המשלים הביקורתיים תמונה מורכבת יותר,
המציבה סימן שאלה יותר מאשר מניחה סימני קריאה ברורים .כך גם ,בשונה מהמבנה
ההיררכי המגדרי המקראי — המשקף תמונה תיאודציונית שבמסגרתה מדומה האל
לבעל אוהב ונאמן הממתין בסבלנות לשובה של אשתו-עמו הבוגדנים — אפשר למצוא
במדרש תיאור אחר ,המדגיש את חפותה ואת נאמנותה של דמות האישה-ישראל ומציג
את דמותו ואת פועלו של האל באור ביקורתי.
טענתי היא שמשלים ביקורתיים אלו ,שבהם מדומה האל לסרבן גט או לאדם
המעגן את אשתו ,מצביעים על קיומו של מנגנון ערכי־מוסרי המופעל בחסות המסגרת
הפרשנית .מנגנון זה חושף את פניה הכפולים של הביקורת הדתית ,הנסבה הן על ציר
היחסים האנכי (אלוהים-אדם/עם) הן על ציר היחסים האופקי (גבר-אישה) .ברם ֵמעבר
לאתגר שמציבה תופעת המשלים הביקורתיים לשאלת מגבלות השפה האנתרופומורפית
ולסוגיית שלמות האל אני מציעה שהשימוש הפיגורטיבי מאתגר במקביל גם את אופני
החשיבה על מערך הקטגוריות הנורמטיביות עצמן .פירוקה של המטפורה הזוגית
לקטגוריות משפטיות קונקרטיות והשימוש בטרמינולוגיה נורמטיבית הלכתית מוכרת
בעיצוב המסר הביקורתי משקפים לא רק את הניסיון לתפוס את היחס הדתי באמצעות
תמונות פיגורטיביות מקובלות ,אלא אף יותר מכך :הם משקפים את בחירת בעלי המדרש
לבטא את הקושי הדתי באמצעות הצבעה מודעת על הפגמים האתיים שבבסיס המבנים
החברתיים והנורמטיביים עצמם.
] [ 10
תקצירי המאמרים
את הנעשה אין להשיב
ריש לקיש ורבי יוחנן על עבר ,עבירות והזכות להישכח
יובל גולדפוס
אנו רגילים לחשוב על הזמן כעל ציר חד־כיווני שבו העבר קובע את ההווה ,הקובע בתורו את
העתיד .זכות האדם החשובה ביותר בכל הקשור ליחס בין האדם לעברו היא הזכות להישכח
( ,)the right to be forgottenאחת הזכויות הדיגיטליות החשובות ביותר של המאה
העשרים ואחת ,המבקשת לאפשר לאדם להתנתק מעברו .אף שזכות זו נדונה כיום בעיקר
בהקשר של העולם הדיגיטלי ומרחב הסייבר ,אפשר למצוא לה שורשים עמוקים במסורת
היהודית בכלל ובאיסור אונאת דברים בפרט .באמצעות עיון פילוסופי־פרשני באיסור זה
ובסיפור התלמודי המפורסם על פגישתם של ר' יוחנן וריש לקיש יצביע מאמרי על מורכבות
היחסים בין העבר ,ההווה והעתיד ,במיוחד בכל הנוגע לתפיסת העצמי ( )selfוליחסים בין
היחיד לחברה ,ובכך יטיל אור חדש על הזכות להישכח .למאמר כמה שלבים )1( :הצגת הרקע
הרעיוני של הזכות להישכח; ( )2ניתוח שורשי איסור אונאת דברים; ( )3קריאה פרשנית
המבקשת לעמוד על שורשיהן הרעיוניים של גישות רבי יוחנן וריש לקיש לעניין כוחה של
התשובה ומידת יכולתה להשפיע על הקשר בין האדם לעברו; ( )4העמקה בגישת ריש לקיש
באמצעות חיבור בין גישתו לבין זו של הפילוסוף המודרני ג'ורג' הרברט ִמיד בנוגע לתפיסת
העצמי ולקשר בין העצמי לעברו .לבסוף ,המאמר יראה כיצד החיבור בין גישת ריש לקיש
לגישת מיד מאפשר קריאה מורכבת ומהפכנית של הרב־כיווניות ושל ההשפעות ההדדיות בין
ההווה לעבר ,ובכך משמש בסיס איתן לזכות להישכח וכר פורה להבנת מטרותיה.
"גם ציפור מצאה בית"
הנפילה למרחב הביתי וכאבי עקרת הבית כדרמה תיאולוגית בשמש
שקהלת לא ידע לסיון הר־שפי
טפת הכהן־ביק
במאמר זה אני עוסקת בספר "שמש שקהלת לא ידע" מאת סיוון הר־שפי ומבקשת לראותו
כחלק מתופעה רחבה של התהוות פמיניזם דתי פוסט־ליברלי.
הספר מתאפיין בהיפוכי פרספקטיבות ומוסר את הדרמה של הנשמה הנופלת (או עולה) אל
תוך הגוף .אני טוענת שהר־שפי חוזרת לבית ממש ולגוף האנושי ומתמודדת עם החומריות
הממשית שלהם ,ולא רק כסימבול לעולמות העליונים .בעזרת המושג "דירה בתחתונים" נכנסת
הדוברת — הנשמה ,המיוצגת בדמותה של הציפור המעופפת — אל תוך העולם הזה ,בבחינת
"גם ציפור מצאה בית" .זהו תהליך הפוך מהפרויקט הפמיניסטי ,המנוסח לרוב במונחים של
"שחרור" והתפשטות מרחבית .הספרות הפמיניסטית מתבססת על agencyואוטונומיה ,על
] [ 11
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
אפשרויות של השלת המגבלות וגילוי העצמי .אולם הדוברת של הר־שפי מתעופפת מבחירה
אל תוך הבית ,רוצעת את אוזנה ,משתעבדת בפתחו ומבקשת ללמוד מחדש את המלאכות
הנעשות בו .באופן זה היא מציעה אפשרות תיאולוגית פוסט־ליברלית של דוברת המרוויחה
מפירות הפמיניזם ,אבל גם מסבכת ומבקרת את הנחות המוצא הליברליות.
"משפחות מרובות ילדים"
הזמנה לקריאה מזרחית בסוגיית הפרדת ילדים מהוריהם
ליהי יונה
מערכת הרווחה הישראלית מסמלת בציבוריות הישראלית את אחד ממאפייני המדינה
הסוציאלית ,את האמונה בהבטחת רמת חיים נאותה בתחומים כגון בריאות ,חינוך ,דיור,
תעסוקה ועוד .למרות זאת ,לאורך השנים נמתחה ביקורת על פעילותה של מערכת
הרווחה בכלל ועל יחסה להוצאת ילדים ממשמורת הוריהם בפרט .על פי ביקורת
זו ,גישתה של מערכת הרווחה היא לא אחת מקילה יתר על המידה בהוצאת ילדים
ממשמורת הוריהם ובהעברתם למסגרות מדינתיות או לאימוץ .עם זאת ,רוב רובה של
הביקורת נותרה שקופה מן הבחינה האתנית־גזעית .מאמר זה מבקש להניח את היסודות
התיאורטיים שיאפשרו קריאה מזרחית־משפטית של פעילותה המודרנית של מערכת
הרווחה ולהאיר את הפוטנציאל של קריאה זו בהענקת פשר והיגיון מארגן לפעילותה
בשנים האחרונות.
לשם כך המאמר מסמיך ( )juxtaposeאת הסיפור ההיסטורי והמוגזע של מערכות
הרווחה והבריאות בראשית שנות מדינת ישראל אל הביקורת המודרנית ,נטולת הצבע,
על התנהלות מערכת הרווחה היום .קריאה אינטרדיסציפלינרית זו — המחברת בין שתי
מסגרות שיח קרובות שלרוב אינן "מדברות" ביניהן — מאפשרת להאיר מוטיבים חוזרים
בהתנהלות מערכת הרווחה המודרנית .הטיעון מוצג דרך שלוש תמות מארגנות :ראשית,
הקשר בין השיח הגזעני על האם המזרחית המזניחה לטרמינולוגיה המקצועית העכשווית,
המגדירה משפחות מזרחיות ואימהות מזרחיות באופן ספציפי כנעדרות מסוגלות הורית;
שנית ,קווי הדמיון בין קיומו ההיסטורי של שוק שחור למכירת ילדים ,כמו גם פרשת ילדי
תימן ,המזרח והבלקן ,לבין רגולציה המודרנית של דיני האימוץ בישראל; לבסוף ,הקשר
בין הפרדיגמה האאוגנית שרווחה בקרב גורמי המקצוע בשנים הראשונות לקום המדינה
לשיח התועלתני שסביבו מעוצבת לעיתים שאלת טובת הילד .דרך הדיון בשלושת תמות
אלו המאמר מבקש להציף את הרקע ההיסטורי המוגזע שבמסגרתו התפתחו מושגי
המפתח המקצועיים שלאורם פועלת המערכת ולעודד מחקר עתידי בהשפעות גזעיות
על עבודתה כיום.
] [ 12
תקצירי המאמרים
על האפיסטמולוגיה של ההתגלות והאונטולוגיה של התורה
ארז ניר
המאמר בוחן את נושא התגלותו של האל כמקור ידע במקרא וביהדות ,כשאלה פילוסופית
הנוגעת לפנומנולוגיה של הידע והידיעה האנושיים .העמדה המוצגת כאן ממשיכה את
דרכו של הרב דוד כהן ("הנזיר") ,שהציע פרשנות פילוסופית לאפיסטמולוגיה היהודית
מתוך הקשר ניאו־קאנטיאני .באופן דומה מפורשים במאמר זה מושגי ההתגלות מתוך
עולם המונחים והשאלות של הפילוסופיה הפנומנולוגית של אדמונד הוסרל וממשיכיו.
מושגי ההתגלות מקבלים את משמעותם ההכרתית מתוך תשומת הלב לעודפות
העקרונית בין האופן אשר בו האדם יודע את המציאות דרך פעולות ההתכוונות של
תודעתו לבין ההוויה הממשית של החושנות ושל האדם האחר .ההתגלות היא רגע ממשי
בזמן ,של התאמה בין מושגי התודעה לבין העודף הממשי של ההוויה ,התאמה שהיא
המקור לכל ידיעה שהיא ,לא רק של ידיעה דתית .המאמר מנסה להוכיח ,על בסיס ניתוח
פנומנולוגי־אנליטי של ההתגלות במקרא ,שאופן גילויו של האל לאדם אינו מצביע
על הינתנותו של ידע טרנסצנדנטי ומוחלט דווקא ,אלא על סוג מיוחד של ידיעה של
ההוויה ,כמו סוג מיוחד של תבנית הגיונית .מתוך כך המאמר מציע פרשנות משלימה
למושג ה"תורה" כפי שהתפתח בחשיבתם של חז"ל כהוויה בעלת אופי אונטולוגי הקודם
להווייתו של ה"עולם" — פרשנות הרואה בתורה את הבנת העולם הייחודית לאותה
תורת הכרה הסומכת עצמה על ההתגלות הבלתי־אמצעית של האל .פרשנות פילוסופית
כזו למקומה ההכרתי של ההתגלות יכולה לשמש פתח לדיון מחודש בהיבטים ביהדות
הנתונים כעובדה דתית נוקשה מתוקף מעמדם כהתגלות אלוהית ועשויה להרחיב את
האפשרויות לפרש תכנים אלו בהתאם להווייתנו העכשווית.
] [ 13
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
העורכים
פרופ' שחר ליפשיץ
עמית בכיר לשעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה; ראש
המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי בפקולטה למשפטים
שבאוניברסיטת בר־אילן; המייסד ויו"ר משותף של הפורום
לשיתוף פעולה בין בית המשפט העליון לאקדמיה המשפטית
בישראל .תחומי המחקר העיקריים שלו הם דיני משפחה,
דיני חוזים ,רב־תרבותיות במדינה יהודית ודמוקרטית ,משפט
עברי וזכויות אדם והיהדות .עוסק רבות בניסיונות לשלב בין
דיני המשפחה האזרחיים לבין האורתודוקסיה הדתית.
פרופ' טליה פישר
עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה; פרופסור מן
המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ולשעבר
סגנית דיקן הפקולטה .מחקריה עוסקים בתיאוריה של
המשפט הדיוני ושל דיני הראיות ,בניתוח אמפירי של המשפט
ובסוגיות של גבולות השוק.
פרופ' ידידיה צ׳ שטרן
עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה; פרופסור מן המניין
בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן ולשעבר דיקן
הפקולטה .תחומי מומחיותו :דת ומדינה ,משפט והלכה,
משפט ציבורי ומשפט מסחרי.
] [ 14
המחברים
ד"ר אלעזר בן לולו
אנתרופולוג של הדת והמגדר; מתעניין בחקר הביצוע של טקסים
יהודיים בהקשרים מגדריים ומיניים .פוסט־דוקטורנט במרכז
כץ למחקרי יהדות מתקדמים באוניברסיטת פנסילבניה ,פוסט־
דוקטורנט באוניברסיטה הפתוחה ועמית מחקר במרכז עזריאלי
ללימודי ישראל שבמכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות
באוניברסיטת בן־גוריון בנגב .את עבודת הדוקטור שלו — "מגדר,
תפילה והכרה בקהילות רפורמיות בישראל" — כתב במחלקה
לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב .לצד
פעילותו המחקרית הוא גם עורך ומגיש בגלי צה"ל תוכניות
המוקדשות לחברה ולתרבות בישראל.
ד"ר שירה בר־אור
מלכיאור
מנהלת המדרשה הגבוהה בעין פרת ,בוגרת תוכנית רביבים ובעלת
תואר ראשון ושני במקרא ובמחשבת ישראל ותואר שלישי
במחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית בירושלים .עוסקת
באתגרים שהחשיבה הביקורתית מציבה לעקרונות יסוד במחשבה
הדתית .עבודת הדוקטור שלה דנה בתופעת הביקורת הדתית
ובדרכי צמיחתה ועיצובה בספרות המדרש הארץ־ישראלי.
יובל גולדפוס
דוקטורנט לפילוסופיה ועמית מחקר במרכז פדרמן לסייבר ומשפט
באוניברסיטה העברית בירושלים .מרצה ומנחה קבוצות ,מנוער ועד
בתי אבות .היה חבר בצוות המחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה
אשר גיבש הצעת חוק הגנת פרטיות חדש למדינת ישראל (תשע"ט,
.)2019עבודת הדוקטור שלו עוסקת בקשר שבין פרטיות לתפיסת
העצמי ( )selfובוחנת סוגיות כמו הזכות להישכח ,התופעה של
פורנו־נקמה והזכות לפרטיות במשפט הבין־לאומי .שימש חוקר
אורח בבית הספר למשפט באוניברסיטת ייל ובאוניברסיטת שיקגו.
] [ 15
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
ד"ר טפת הכהן־ביק
פוסט־דוקטורנטית במכון הקשרים במחלקה לספרות עברית
באוניברסיטת בן־גוריון בנגב .בעלת תואר ראשון במחשבת
ישראל ובספרות עברית ותואר שלישי בספרות עברית
מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב .עבודת הדוקטור שלה עוסקת
בתיאולוגיה ובפואטיקה בשירת פנחס שדה ,יונה וולך וזלדה.
עוסקת בביקורת החילון ,באקו־פואטיקה ובמגדר.
ליהי יונה
דוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק,
בעלת תואר שני במשפטים מאוניברסיטת קולומביה ,תואר ראשון
במשפטים ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה .התמחתה
במשרד המשפטים תחת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה .מחקרה
בוחן שאלות של גזע ,זהות ושוויון ומתמקד בעיקר בקבוצות
שבשוליה של ההכרה המשפטית ,כגון מזרחים בישראל ולבנים
עניים בארצות הברית .עבודת הדוקטור שלה בוחנת את המגבלות
של תפיסת השוויון בחקיקת איסור אפליה לנוכח תלותה בהכרה
משפטית אפריורית ,את היתרונות והחסרונות הטמונים בחקיקה
אוניברסלית ,פוסט־זהותנית ,ואת הפוטנציאל שלה לקבוצות
הנעדרות הכרה משפטית מלאה.
ד"ר ארז ניר
חוקר בתר־דוקטורט במחלקה לחינוך שבאוניברסיטה העברית
בירושלים ומנהל את מרכז דיאלוגוס למחקר ולפיתוח של
לימוד וחינוך דיאלוגיים בבתי ספר .את עבודת הדוקטור שלו
על הפנומנולוגיה של הדמיון כתב במחלקה לפרשנות ולתרבות
באוניברסיטת בר־אילן .העבודה עוסקת בשאלות אונטולוגיות
ואפיסטמולוגיות הנוגעות להתנסויות דמיוניות וברלוונטיות של
ניתוח זה לקיום בעידן וירטואלי ודיגיטלי.
] [ 16
"גם ציפור מצאה בית"
הנפילה למרחב הביתי וכאבי עקרת הבית
כדרמה תיאולוגית בשמש שקהלת לא ידע לסיון הר־שפי
טפת הכהן־ביק
הקדמה
ירּוׁשלָ ִםֲ :ה ֵבל ֲה ָבלִ ים ָא ַמר ק ֶֹהלֶ תֲ ,ה ֵבל ֲה ָבלִ ים ַהּכֹל ָה ֶבלַ .מה
ִּד ְב ֵרי ק ֶֹהלֶ ת ֶּבן ָּדוִ דֶ ,מלֶ ְך ִּב ָ
ּיִ ְתרֹון לָ ָא ָדם ְּבכָ ל ֲע ָמלֹו ֶׁשּיַ ֲעמֹל ַּת ַחת ַה ָּשׁ ֶמׁשּ .דֹור הֹלֵ ְך וְ דֹור ָּבא ,וְ ָה ָא ֶרץ לְ עֹולָ ם ע ָֹמ ֶדת.
סֹובב ֶאל
זֹור ַח הּוא ָׁשם .הֹולֵ ְך ֶאל ָּדרֹום וְ ֵ
ׁשֹואףֵ ,
וְ זָ ַרח ַה ֶּשׁ ֶמׁש ָּובא ַה ָּשׁ ֶמׁש ,וְ ֶאל ְמקֹומֹו ֵ
רּוח [ַ ]...מה ֶּשׁ ָהיָ ה הּוא ֶׁשּיִ ְהיֶ ה ַּומה
רּוח וְ ַעל ְס ִביב ָֹתיו ָׁשב ָה ַ
סֹובב ס ֵֹבב הֹולֵ ְך ָה ַ
ָצפֹוןֵ .
ֶּשּׁנַ ֲע ָׂשה הּוא ֶׁשּיֵ ָע ֶׂשה ,וְ ֵאין ּכָ ל ָח ָדׁש ַּת ַחת ַה ָּשׁ ֶמׁש (קהלת א ,א–ט).
כל המעשים הנעשים תחת השמש ,כולם הבל ואין כל חדש תחת השמש ,ובכל זאת ,שם
ספרּה של סיון הר־שפי הוא :שמש שקהלת לא ידע.
ישנה ,קובעת המשוררת ,שמש שקהלת לא ידע :שמש שעל אודותיה יסופר בספר
השירה הזה .זוהי כותרת המתנסחת כקביעה כמעט מדעית ,כמו מסרטטת מחדש מערך
אסטרונומי .השדה הסמנטי של "קביעות מדעיות" מופיע בספר באופנים שונים ,כמו
השירים המכונים "תגלית"" :אשת חלל"" ,מגדיר ציפורים" ועוד.
] [ 107
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
בארבע המילים הללו" :שמש שקהלת לא ידע" ,מתרחשים כמה דברים :ראשית ,זוהי
קביעה פולמוסית המנוסחת בניגוד לסמכות המלך החכם מכולם ,שטען"ָ :ר ִא ִיתי ֶאת ּכָ ל
ַה ַּמ ֲע ִׂשים ֶׁשּנַ ֲעׂשּו ַּת ַחת ַה ָּשׁ ֶמׁש" ו"וְ ֵאין ּכָ ל ָח ָדׁש ַּת ַחת ַה ָּשׁ ֶמׁש" .כך גם זהו ספר המונח
כ"חידוש בעולם" ,כמשהו המתרחש כעת ,זריחה של שמש חדשה ,ולפיכך צריך להיות
מובן עכשיו ,בזמננו .בהתאם ,ספר שירה זה מתמקם כשייך ל"ספרות החוכמה" ,כלומר
ככזה שיש בו ידיעות .כאן יש להדגיש :אלו ידיעות ,לא תחושות ,קביעות או השערות,
ובד בבד ,השימוש במילה "ידע" הוא שימוש שהוא תמיד גם מיני :יש פה שמש שקהלת
לא ידע ואני יודעת ,טוענת המשוררת — בשני המובנים .ידיעה ,יש לומר ,היא מומנט
אפיסטמולוגי ,והשאלה מה גורם לה ,כיצד אפשר לדעת ,לגעת ,להשיג ,היא שאלה
המרחפת מעל לספר .כמובן ,מעל לכול ,הקשר של האישה בה"א הידיעה עם עץ הדעת —
ידיעת טוב ורע .כל אלו ,דרמטיים ככל שיהיו ,הם המטענים הסמנטיים של כותרת הספר.
במאמר זה אני עוסקת בספר אחד של סיון הר־שפי ,אולם מבקשת לראותו כחלק
מתופעה רחבה של התהוותו של פמיניזם דתי פוסט־ליברלי .אנסה להבין את המהלך
החושני־גופני שהספר יוצר ואת החזרה אל הגוף האנושי ואל הבית ,ואשאל אם הספר
פמיניסטי ובאיזה אופן .אקדים שתי הקדמות לקריאה הצמודה בשירים )1( :אפתח בהקדמה
כללית על הספר תוך הצבעה על המהלך האסתטי של היפוכי הכיוונים והפרספקטיבות
שהוא יוצר ובאיזה אופן הם קשורים למהלך התיאולוגי שלו; ( )2אדון בכלליות במשמעותו
של הדיון המרחבי בתוך החשיבה הפמיניסטית ,ובתוך כך ,במשמעותה של המטפורה
החב"דית של "דירה בתחתונים" .בחלק זה גם אבהיר את מקומה של "כתיבה נשית" ושל
הגוף כמונחים משלימים למושג הבית ,וגם את ההתייחסות לכתיבה כזאת בהגותו של הרב
שג"ר .אחרי ההקדמות אפתח בנקודת המוצא של הספר :סרטוט וקטור התשוקה כלפי
מעלה .אחרי מתיחת התשוקה כלפי שמיא אעקוב אחר השינוי בכיוון המבט כלפי הגוף
ואחר הכתיבה על ההינתנות בבשר .לבסוף אבקש לחשוב על משמעותו הפמיניסטית של
המהלך.
נפילה אל המדרגה העליונה
הספר מתאפיין בשינויי פרספקטיבות ובטריפת הכיווניות .כך ,לחלקו השני קוראים
"נפילה אל המדרגה העליונה" .זוהי קביעה פרדוקסלית המזכירה תעתועי ראייה של
מדרגות 1.אין זה ברור היכן הן עולות והיכן יורדות ,איפה נופלים ואיפה עולים .בהתאם
1
ראו ציורו של מאוריץ קורנליס ֶא ֶשר" ,עולים ויורדים" .וראו במפורש בשיר "חלום" ,סיון הר־
שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .24
] [ 108
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
לכך ,טון הדיבור המאפיין את השירים הללו מתאר את הבלתי־מסתבר בעזרת רטוריקה
כמו־הגיונית ולימודית.
בחלקו הראשון של הספר מתוארת הדרמה של הנשמה הנאלצת לרדת אל הגוף ואל
העולם הגשמי .בניגוד לחלוקה האפלטונית ,אשר בה האישה מייצגת את הגוף והגבר את
הנפש ,ובניגוד להיררכיה המערבית שנבעה מחלוקה זו והעמידה את הנפש ואת הגבר
כעליונים 2,כאן דמות הדוברת האישה היא האתר המשותף אשר בו נאבקים שני המרכיבים
הללו ובו מתרחשת דרמת חיבור הגוף והנפש .כלומר ,היא עצמה דמות כפולה ,וההרחקה
הכרוכה בפיצול בין אישה לגבר כבר אינה משרתת אותה .לכן ,השיחה הנשית כביכול על
אפשרות ההימצאות בבית ועל ההינתנות בעולם הזה ובגוף הופכת להיות שיחה אנושית
המבקשת לחשוב על גברים ונשים כאחד — בעלי הגוף הכפופים לחומר ,אם רצונם בכך אם
לאו .כך ,שיחה זו אינה שולית ,והיא מפקיעה את הדיבור המגדרי ממקומו השולי .חמוטל
הש ָבה
צמיר מצביעה על ההחמצה הכרוכה במשוואה שלפיה מגדר = נשים ,משוואה ָ
ומשחזרת דווקא את השוליות הנשית .כך גם לא אחת שבה ביקורת הספרות הפמיניסטית
ומזהה את הנשים ואת יצירתן עם הפרטי ,עם האישי ,עם הפרטיקולרי ועם השולי 3.אולם
בשמש שקהלת לא ידע ,ההתמודדות עם המצב הנשי היא בסופו של דבר דימוי למצבו
של האדם .היא כאמור שאלה אפיסטמולוגית — כיצד אפשר לדעת — והיא מצטרפת בכך
לשיחה פילוסופית ארוכת שנים .כך במילותיה של סימון דה־בובואר:
מרגע שבו התקיימו בני האדם ומרגע שבו החלו לחיות ,חש כל אחד מהם בדו־משמעות
טרגית זו של מצבם; מרגע שבו התקיימו הפילוסופים ומרגע שבו החלו לחשוב ,הם ניסו
ברובם להסוות אותה .הם התאמצו לצמצם את הרוח לכדי חומר או לספח את החומר
אל הרוח או לערבב ביניהם בקרבו של יסוד יחיד; אלה אשר קיבלו את הדואליזם ייסדו
היררכיה בין הגוף והנפש אשר אפשרה להתייחס אל החלק של העצמי שלא ניתן להציל
כאל זניח .הם הכחישו את המוות בין אם על ידי שילובו בחיים ובין אם על ידי הבטחת
חיי אלמוות לאדם; או יתרה מזאת ,הם הכחישו את החיים בהתייחסם אליהם כאל מסך
של אשליה אשר מתחתיו מסתתרת אמת הנירוונה .כמו כן ,המוסר שהציעו לחסידיהם
ציית תמיד לאותה המטרה :ביטול הדו־משמעות על ידי התחמקות מהעולם החושי או
4
על ידי שקיעה בו ,על ידי השגת חיי נצח או על ידי הסתגרות ברגע הטהור.
2
3
4
רוני הלפרן ,גוף בלא נחת :ספרות הנשים הישראלית ,2005–1985תל אביב :הקיבוץ המאוחד,
,2012עמ' .11–9
חמוטל צמיר ,ביאליק בעל גוף :תשוקה ,ציונות ,שירה ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2019 ,עמ' .46
סימון דה בובואר ,לקראת מוסר של דו־משמעות ,תרגום :קרן שמש ,תל אביב :רסלינג,2011 ,
עמ' .21
] [ 109
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
דה־בובואר טוענת שדו־המשמעות הטבועה בקיום ,היות האדם "קנה־סוף" חושב,
חיה ואדם ,שייך לטבע אבל גם רפלקסיבי וחרד ממנו ,כל אלו נענו על ידי הפילוסופיה
בתנועה של טשטוש או הדחקה .מנקודת המבט הזאת ,ספרה של הר־שפי מבקש לפענח
את היותנו בגוף ,בעולם ובטבע .דומה שהאישה ,על תנאי הקיום הייחודיים שלה ובייחוד
במצבי הקיצון של היריון ולידה ,מזמנת למשוררת בספר שירה זה את ההזדמנות לדבר על
מצבו של האדם.
דרמת הנפילה לגוף נמסרת כאמור בחלק הנקרא "נפילה אל המדרגה העליונה" ,הפותח
בציטוט מניגון חב"די המתאר את דרמת הנפילה לגוף:
יֹור ֶדת לְ תֹוְך ַהּגּוף
ַהּנְ ָׁש ָמה ֶ
צֹוע ֶקת וַ י וַ י
וַ י ֶ
צֹורְך ֲעלִ ּיָ ה
יְ ִר ָידה זֹו ֶ
5
ַעד ֶׁשּכָ ל זֶ ה הּוא ּכְ ַדאי.
ה"וַ י" מתחרז בחריזה מינימלית עם ה"כדאי" ומסמל בתמצות את התהליך של הספר:
ב"עד ֶׁשּכָ ל זֶ ה הּוא ּכְ ַדאי".
האנחה של הירידה — אנחה שהיא צעקה ממש — צריכה להתחלף ַ
אולם זו איננה המרה מושלמת ,וה"כדאי" ספוג עוד באנחת ה"וי" המהדהדת בו .במילים
"עד שכל זה" מתנקז הסיפור השלם :כאב הנפילה לגשמיות ,המתהפך תוך כדי הספר תוך
בירור אפשרויותיו ,למהלך "כדאי" — לירידה שאפשר לתרגם לעלייה .יתרה מזה ,כאמור,
הציטוט הזה ,המתאר ירידה ,מונח תחת הכותרת "נפילה אל המדרגה העליונה" ולכן אין
זו קבלה שלמה של נרטיב הנפילה לתחתונים אלא גם היפוך שלו ,באופן שהירידה עצמה
תובן כעלייה ,ולהפך.
הציטוט מניגון חב"די דווקא ,מכוון אותנו למחשבה החסידית בכלל ולחב"דית בפרט,
והיפוכי ההיררכיות שמחדשת חסידות חב"ד מבהירים ומאירים חלקים רבים מהספר.
על פי ר' שניאור זלמן מלאדי (רש"ז; נפטר ב־ ,)1812הגשמי שהופיע דווקא באמצעות
תהליך של נפילה (במיוחד נפילת ושבירת הכלים) הוא בדרגה גבוהה מהאלוהות המגיעה
ומתגלה בהדרגה .רש"ז מתרחק אף מהתפיסה הקלסית של "איסוף ניצוצות" ומחדש
ביחסו לגשמיות ,כפי שטוען נחום גרינוולד .כך דווקא הריחוק של הגשמי מהאלוהות דורש
מהאלוהות להתגלות בו בחוזקה רבה יותר ,בחינת "יש מאין" ,ולא בהדרגה ובהאצלה.
לפיכך ,באופן אבסורדי יש בו אלוהות רבה וישירה יותר.
5
סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .9
] [ 110
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
יסוד זה ממש שגור בתורת חב"ד כהנחה רווחת ביותר ,ובעצם יש שם תמצית השיטה
המהפכנית ההופכת את קערת הרוחניות על פיה בבחינת "יציבא בארעא וגיורא בשמיה
שמיא" ,דהיינו שדוקא התחתון הגשמי יש בתוכו רוחניות עצומה שאין ברוחניות מצד
6
עצמה!
אולם לא רק היפוכי היררכיות וחשיבות ישנם בבסיס הספר ,אלא גם מאמץ מרחבי של
שינוי נקודת המבט .זוהי "תגלית" ממש ,ככותרת השיר ("תגלית") ,המתארת את השינוי
ּבֹוע ֶטת ּבֹו /
"ּפ ַעם ָהעֹולָ ם ָהיָ ה ּכַ ּדּור ַ /הּיֹום הּוא ֻשׁלְ ָחןַּ // .פ ַעם ָהיִ ִיתי ֶ
שעוברת הדוברתַ :
ֹאׁשי ָעלָ יו ֶּד ֶרְך ִק ְר ָבה
ּיחה ר ִ
יֹוׁש ֶבת לְ ִצּדֹו ַ /מ ִנ ָ
ָרחֹוק ְ /מ ַב ֶ ּק ֶּשת לִ ְמסֹר /לְ ַא ֵחר ַ //הּיֹום ֲאנִ י ֶ
7
/וְ יֵ ׁש ּבֹו י ֶֹׁשר ֹ /לא לְ ַב ֵּטל ֶאת ּכְ ֵא ִבי /וְ יֵ ׁש ּבֹו נֶ ָח ָמה" .בעיטת העולם וההתרחקות ממנו
מומרות בהנחת הראש עליו ,עתה יש בו נחמה.
שינוי נקודת המבט מומחש באופן הממשי ביותר בשיר הנקרא "הפוך" ,המכנס לתוכו
את המהלך המרחבי ההיפוכי של הספר:
ָצב ָהפּוְך,
ְק ָע ָרה לְ ַצ ַער ָהעֹולָ ם.
ֲאנִ י נִ ֶּצ ֶבת ֵמ ָעלָ יו
נִ ְרּכֶ נֶ ת
הֹופכֶ ת
ֶ
ַּומ ְמ ִׁשיכָ ה לָ לֶ כֶ ת
ּבֹוטׁשֹות ָּב ֲא ָד ָמה ַהּכְ ֻחּלָ ה
ַרגְ לַ י ְ
ֹאׁשי ָּב ָר ִק ַיע ַהחּום,
וְ ר ִ
8
ָה ָרגּוב.
בשיר הקצר והתמציתי הזה ,שכמו מתאר באופן בנלי כמה פעולות :ניצבת ,נרכנת ,הופכת
וממשיכה ללכת ,מתרחשים יחסים של אנלוגיה והמרה בין הצב לדוברת .הצב הפוך.
הדוברת הופכת אותו ,אבל כשהיא ממשיכה ללכת מתברר שהיא "נדבקה" בבעיה שלו.
6
7
8
נחום גרינוואלד' " ,דירה בתחתונים' כמושג וכתורה עיונית :הבנת תורת 'דירה בתחתונים' במשנת
חב"ד לאור מקורות ,מקבילות והשוואות" ,בתוך :הנ"ל (עורך) ,רבינו אדמו"ר הזקן רבי שניאור
זלמן מליאדי :פרקי חקר ,בירורים בהיווצרות והתהוות משנת חב"ד ,מאמרים על דרכו וחייו,
תולדות תלמידיו ועוד .יוצא לאור לרגל מאתיים שנה מהסתלקותו תקע"ג–תשע"ג ,ליקווד :מכון
הרב ,תשע"ה ,עמ' תקלג.
"תגלית" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .81
"הפוך" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .40
] [ 111
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
פתאום היא ההפוכה :רגליה בוטשות באדמה הכחולה ,כלומר בשמיים ,וראשה ברקיע
החום ,כלומר באדמה .חוסר האונים של הצב דבק בה ,והתיאור "ממשיכה ללכת" קורס
לתוך עצמו משום שהצפייה באותה קערת צער העולם שינתה את סדר הדברים .לאחר מכן
אי־אפשר יותר ללכת כרגיל; הרגליים אינן מוצאות קרקע להלך עליה.
הסיטואציה העומדת בלב השיר היא הסיטואציה הטרגית אשר בה לצב ההפוך אין
אפשרות להושיע את עצמו ,וללא עזרה חיצונית הוא עלול לסיים את חייו "בוטש ברקיע"
בלי אחיזה בדבר .באופן הזה ,ובזכות היחסים האנלוגיים הנבנים בשיר — מובנת הסיטואציה
ההיפוכית של הדוברת ,שראשה בקרקע ורגליה בשמיים ,כגזרת מוות איומה (שהיא בדיוק
הפוכה מהתיאור האידיאלי של הצדיק ,הדומה לסולם — רגליו בקרקע וראשו בשמיים).
גזרת המוות הזאת קרובה ,שהרי הצב מתהפך באופן אקראי ,בקלות ,בדיוק כמו הוויזואליה
בשיר — שמיים וארץ אינם עוד במקומם.
היפוכים ושינויי פרספקטיבה הם אפוא המפתח הוויזואלי שאיתו יש לגשת לקריאת
השירים ,והרגליים הבוטשות בשמיים — האדמה הכחולה — ממשיכות לבטא את חוסר
האונים של הדוברת ,המבקשת להפך בחזרה את עולמה.
מרחביות ,בית ופמיניזם ו"דירה בתחתונים" בתורת רש"ז
אשה משוחררת — מושג שונה לחלוטין משחרור האשה! הראשון מסמל את כל סוגי
המעדנים שנועדו לחמם את ליבותיהם (שלא להזכיר חלקים אחרים) של הרדיקאלים
שבגברים .השני מסמל את עבודת־הבית .הראשון מביא עמו מין ללא־נישואין ,מין לפני
נישואין ,הסדרי משק־בית נוחים ("שמע ,אני גר עם החתיכה הזאת") ושביעות־רצון
מן ההכרה שאינך גבר הרוצה ב"סחבה" במקום אישה [ .]...מאידך גיסא קיים שחרור
9
האשה — ועבודת הבית.
ברשימתה השנונה מתארת פט מיינרדי עד כמה עבודות הבית נוטות ליפול על כתפיה
של האישה ועד כמה היא ,וגם הגבר ,הפנימו את ה"כישרון הטבעי" של נשים לעבודות
הבית .ברשימה היא מתארת את אופני ההתחמקות של הגבר התופס עצמו כגבר שוויוני
מעבודות הבית ומהלכלוך הכרוך בהן.
9
פט מיינרדי" ,הפוליטיקה של עבודת הבית" ,בתוך :רנה שלף ,שרה סיקס ושלומית קאופמן
(עורכות) ,אשה ,נשים ,נשיות :קובץ תרגומים ,תל אביב :התנועה הפמיניסטית בישראל,1975 ,
עמ' .144
] [ 112
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
לעומת רשימה זו ,המזהירה מפני השעבוד השואב ,מבקשת הר־שפי לשוב אל המרחב
הביתי ואל העולם הזה ולצמצם את אפשרויות התעופה ואת שחרורה של הדוברת .מהלך
זה שונה מהמהלך של הספרות הפמיניסטית הליברלית ,שהעמידה פרויקט ששורטט
באופנים מרחביים והתאפיין ביציאת האישה מביתה .חנה סקרה מתארת את מרכזיותה
של ה"מפה" בדיון הפמיניסטי:
יציאתה מן הטופוגרפיה של החללים הסגורים אל מרחב העולם ,איפשרה את עצמאותה
הכלכלית ,ושיחררה אותה מהפוזיציה המסורתית של פסיביות ושל תלות .הרחבת
המרחב הקיומי ,האיצה את תהליך המעבר שלה מן השוליים אל המרכז של העשייה,
10
היצירה וההשקעה במכלול המגזרים של הפעילות הפוליטית והציבורית.
סקרה משתמשת במחקרה במונחים "חסימה" ו"מרחביות" תוך זיקה בין המרחב הפיזי והנפשי,
ובאופן שבו צמדי הניגודים בית־עולם ופנים־חוץ תואמים את אפשרויות ההתפתחות של
הדמויות ואת גבולות המעוף שהן חשות .סקרה מזכירה את דרישתן של מרגרט היג'ונט ושל
ג'ון טמפלטון ליצירת "קרטוגרפיות חדשות" שיתפקדו כ"מפות פמיניסטיות" ,מתוך הכרה
בכך שהגבולות הפיזיים ששורטטו לנשים בעבר קשורים בהכרח לחופש הביטוי ולאפשרויות
הפעולה שלהן 11.הסרטוט המרחבי הזה אינו נפרד מסוגיית המשימות המוטלות על נשים.
וירג'יניה וולף כורכת ב"חדר משלך" את סוגיית המרחב בסוגיות כלכליות ומתארת כיצד
אותן משימות קטנות וטרחניות מוטלות על נשים ואינן מאפשרות להן להתפנות ללמידה,
לקריאה או לכתיבה .החסך כפול מבחינה מרחבית" :קודם־כל ,לא היתה כלל אפשרות
שיהיה לה חדר משלה ,קל־וחומר חדר שקט או חדר אטום־לרעש ,אלא אם כן היו הוריה
12
מופלגים בעושרם או אצילים עד מאוד ,וכך ממש עד לראשיתה של המאה התשע־עשרה".
במקביל אין לה גם אפשרות לצאת מהבית להרפתקאות רחוקות ,והיא נותרת מצומצמת
במרחב הביתי (ללא פרטיות ,בחדר האורחים) ללא יכולת להתגונן מהפרעותיו ומהמשימות
10חנה סקרה" ,זהות נשית והשתקפותה בהיבטים תימטיים ובהיבטים פואטיים של חסימה ושל
מרחביות :יצירותיהן של רות אלמוג ,דורית אבוש ואורלי קסטל בלום" ,עבודה לשם קבלת תואר
דוקטור ,האוניברסיטה העברית בירושלים ,תשע"א ,עמ' .3
11שם ,עמ' Margaret R. Higonnet, “New Cartographies, an Introduction,” in: ;4
Margaret R. Higonnet and Joan Templeton (eds.(, Reconfigured Spheres: Feminist
Explorations of Literary Space, Amherst: University of Massachusetts Press, 1994,
.pp. 1–19ראו גם ניתוחה המרחבי של נופר רסקש במאמרה "כל התכלית כולה :מרחב אישי,
מגדרי ולאומי בבעל ואשה" ,בתוך :יגאל שוורץ ,שי צור ונופר רשקס (עורכים) ,מקוננת במכנסי
נמר :אמנות הסיפור של צרויה שלו ,באר שבע :אוניברסיטת בן־גוריון בנגב ,2017 ,עמ' .127–101
12וירג'יניה וולף ,חדר משלך ,תרגום :אהרן אמיר ,ירושלים :שוקן ,תשמ"א ,עמ' .61
] [ 113
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
הכרוכות בו" :תנו לה חדר משלה וחמש־מאות בשנה ,הניחו לה לומר את אשר עם לבה []...
13
ובאחד הימים תכתוב ספר טוב יותר".
בטי פרידן תיארה את סינדרום עקרת הבית באמריקה בשנות החמישים .פרידן כתבה
בתקופה אשר בה נשים כבר הורשו ללמוד כגברים ,זכו בהשכלה ,ואף יכלו לכאורה להיות
מועסקות כגברים .ובכל זאת ,בשנים אלו חזרו נשות ארצות הברית בהמוניהן ומרצונן
לתפקיד עקרת הבית.
מעצבי פנים תיכננו מטבחים ובהם ציורי קיר ממוזאיקה ותמונות מקוריות ,משום
שהמטבחים הפכו שוב למרכז חיי האשה .התפירה הביתית הפכה לתעשייה עתירה
רווחים .נשים רבות כלל לא עזבו את בתיהן ,אלא למטרת קניות ,הסעת הילדים
14
ומפגשים חברתיים לצד בעליהן.
למרות השגשוג הנשי והילודה הרבה ,פסיכיאטרים דיווחו על דיכאון ועייפות קיצונית
שנפוצו בקרב הנשים הללו .תופעה זו זכתה להתייחסות בעיתונים תוך תמיהה רבה :מדוע
נהרו אותן נשים שזכו ל"הגשמת נשיותן" ולתנאי חיים טובים בהמוניהן לספת הפסיכיאטר
ונטלו תרופות רבות? פרידן כותבת שלבסוף ,למרות אותה "תעלומת הדיכאון של עקרות
הבית" ,אי־אפשר היה "להתעלם מן הקול הנשמע בקרב הנשים ,האומר' :אני רוצה עוד
15
משהו ,בנוסף לבעלי ,לילדי ולביתי' ".
לפיכך ,ודווקא על רקע הכתיבה הפמיניסטית הזאת והמהלכים הדרמטיים שנעשו כדי
לחלץ את האישה מהבית ,חזרתה של הר־שפי למרחב הביתי דורשת הבהרה .הבהרה זו
נחוצה עוד יותר אם מבקשים להבינה באופן שונה מבתפיסות דתיות־נשיות המבקשות
באופן אפולוגטי לנסוך משמעות תיאולוגית על העבודות הביתיות הפיזיות המוטלות על
16
האישה ומרוממות את המצוות המוטלות עליה ,דוגמת הדלקת הנר ,נידה והפרשת חלה.
13
14
15
16
שם ,עמ' .106
בטי פרידן" ,הבעיה שאין לה שם" ,בתוך :ללמוד פמיניזם :מקראה ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד,
,2006עמ' .52
שם ,עמ' .61
תמר רוס (ארמון התורה ממעל לה ,תל אביב :עם עובד ,2007 ,עמ' )99מסכמת את התפיסות
הללו .אני אדגיש שהר־שפי אינה מתעסקת במפורט בעבודות הבית ,מלבד אולי בשיר "רכיבים":
ּמֹותי /וַ ֲאנִ י ְר ַפת יָ ַדיִ ם" (סיון הר־שפי" ,רכיבים" ,שמש שקהלת לא
"ע ָׂש ָרה ַק ִּבין זְ ִריזּות נָ ְטלּו ִא ַ
ֲ
ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .)30כלומר ,זה אינו ספר שירה המתעסק בסמרטוטים
ובלכלוכים ,אבל יש בו סמיכות בין שירים העוסקים בגוף ,באימהּות ,בעולם הזה ,בצמצום המרחב
ובהיפוך הכיווניות .הרצף והקישורים הללו אינם מחייבים ,והספרות הפמיניסטית התייחסה לכל
] [ 114
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
מירב מידן כבר נדרשה למורכבות הזאת בכתיבתה של הר־שפי ,וטענה שהבית מתפקד
בשירתה כמטונימיה לאישה הנמצאת בו ומזוהה איתו .אולם לפי מידן" ,האשה אינה מזוהה
בשירים עם מרכיבי הבית כפי שהם עולים מתפיסות פטריארכליות מסורתיות (למשל,
אצל הר־שפי אין התייחסות לעבודות הבית כתפקידה של האישה)" .הבית" המופיע
בשירים הוא בהגדרתו "מקום המפגש והאיחוד של הגבר והאשה" 17.מידן מדגישה שהר־
שפי אינה מתרכזת בעבודת הבית אלא בבית כמקומו של האיחוד בין בני הזוג כשיקוף
לזיווג העליון .זהו המשך של ראיית הבית כקודש הקודשים ,וכדברי משה אידל" :דומה
כאילו התפקיד הדתי של הכרובים מועבר לזוגות בני אנוש" 18.כלומר ,לטענת מידן ,הר־
שפי מבטאת שיבה ל"בית" ,אבל לא כזו המשכפלת עמדה נשית כנועה ,אלא שיבה תוך
עיבוד מחודש והענקת משמעות תיאולוגית למרחב הביתי ,משמעות המנסחת מחדש הן
את חשיבותו של הגוף הנשי הן את חשיבות המפגש בין הגבר לאישה.
אף שאני מסכימה עם טענתה ,במאמר זה אני מבקשת לטעון טענה שונה ,וייתכן
שהשוני נעוץ בכך ששמש שקהלת לא ידע מאוחר לעבודת המחקר שלה .ברצוני לטעון
שהר־שפי חוזרת דווקא לבית ממש ומתמודדת עם החומריות הממשית שלו ולא רק
כסימבול לעולמות העליונים .בתוך המסורת של המחשבה הפמיניסטית ,המתאפיינת
כאמור בסרטוט של כיווניות מהבית חוצה ומהעיסוק היום־יומי אל העיסוק העיוני,
בספרה של הר־שפי יש היפוכי כיווניות הטורפים את הקלפים הללו :לא זו בלבד שכלל לא
ברור מה גבוה ומה נמוך ,ותמונת העולם נמסרת ממגוון פרספקטיבות ,עיקרו של הסיפור
שהר־שפי מנסחת נעוץ בכך שהמאבק טמון בהצלחה להיכנס לתוך הבית.
מהלך זה מצטרף באופן חלקי בלבד לכתיבה הפמיניסטית ששבה להתייחס לעבודות
הבית :אן רומינס ,לדוגמה ,מנתחת בספרה "עלילת הבית" ( )The Home Plotיצירות
ספרות המתארות בדקדקנות ריטואלית את שגרת היום־יום הביתית .הפניית הזרקור אל
הקולות הביתיים הללו מהפכת את ההיררכיות הראשוניות בין "מה שנחשב" לבין מה
שאמור להישאר בצללים ,על המשמעויות הפוליטיות והכלכליות של ההיררכיות הללו.
המהלך הזה מחלץ את עבודות הבית משקיפותן ומהטריוויאליות שלהן ואף מערער את
הספרה הביתית לציבורית .הוא גם דורש דין וחשבון על המתרחש במרחב
החלוקה בין ֶ
הספרה הביתית דורשת
הפרטי מתוך הבנה שלהפרדה זו יש מחיר ,ושבחברה מתוקנת ,גם ֶ
אחד מהנושאים הללו באופן מפורט ורחב בפני עצמו .אולם בכל זאת ,בשל היפוכי הכיוונים
והמחשבה המרחבית ביקשתי להציבה ליד סרטוטי מרחב פמיניסטיים מרכזיים.
17מירב מידן" ,גוף האשה בשירתן של 'תלמידות חכמים' :ניכוס פוליטי של טקסטים קאנוניים",
עבודה לשם קבלת תואר דוקטור ,אוניברסיטת בר־אילן ,תשע"א ,עמ' .173
18שם ,עמ' .181מצוטט מתוך משה אידל" ,דימויים ומעשים מיניים בקבלה" ,זמנים ,)1992( 42
עמ' .33
] [ 115
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
את תיקונה 19.אולם יש להדגיש שעלילת הבית נכתבה ,כפי שגם מעידה הכותבת ,מתוך
מסורת של נשים הבקיאות בעבודה הביתית ומתוך רצון לתת להן את הכבוד שהן לא
זכו לו מעולם .לעומת זאת ,ספרה של הר־שפי — המנסה להפנות גם הוא את הזרקור
אל המרחב הביתי — נכתב מתוך עמדה שלומיאלית ,אשר בה הדוברת מתקשה לחזור
אל הבית ,ומקומה הטבעי הוא דווקא בעולמות העליונים .השלומיאליות שלה מתבטאת
בניכור הפשוט שהיא חשה כלפי "המטבח" כפי שזו באה לידי ביטוי בשיר "רכיבים":
ּמֹותי /וַ ֲאנִ י ְר ַפת יָ ַדיִ ם" 20.מאבקה אינו על מציאת "חדר
"ע ָׂש ָרה ַק ִּבין זְ ִריזּות נָ ְטלּו ִא ַ
ֲ
משלך" — משום שזו ,כך נדמה ,האפשרות הטבעית שלה — אלא על האפשרות של חזרה
למטבח אף על פי שזה אינו מקומה הטבעי .לפיכך ,הר־שפי כותבת מתוך עמדה שהיא
"פוסט־פמיניסטית" במובן ההיסטורי הליניארי ,משום שהיא מדברת כבר מתוך העמדה
21
הפריבילגית של מה שהמהפכה הפמיניסטית ִאפשרה (רכישת השכלה ,קריאה וכתיבה).
לפיכך ,חזרתה לרכיבי המטבח — שכאמור ,בניגוד למידן ,אני רוצה להדגיש גם את צידה
הפיזי — אינה רק לבית כמשקף את האיחוד בעליונים ,אלא גם התמודדות עם המתרחש
לאחר המהפכה הפמיניסטית ולאחר היציאה מהבית .בהינתן שאת אישה בת מזל ,פחות
או יותר ,ונולדת לתוך המהפכה הפמיניסטית ,כיצד אפשר בכל זאת לחשוב את השיבה
לחומר ולגוף הממשיים וכיצד אפשר לדבר את הבעיות המתעוררות ברגע ההיסטורי הזה?
אני טוענת שהר־שפי מבקשת לחשוב באופן תיאולוגי ופואטי על משמעות ההינתנות
בגוף ,ובכך מרחיבה את שאלותיה ומצטרפת למחשבה נשית על גוף וחומר.
טענתה של מידן בנוגע למשמעותו הסימבולית של הבית בשירתה של הר־שפי מובנת
דרך התפיסה הקבלית ,אשר בה המקובל אומנם חי למטה בתחתונים ושם פועל במציאותו
Ann Romines, The Home Plot: Women, Writing & Domestic Ritual, Amherst: 19
.University of Massachusetts Press, 1992, p. 293על עבודות הבית ראו מאמרה המרתק
של רונה ברייר־גארב" ,עבודות שקופות" ,מפתח ,)2020( 15עמ' .72–51
" 20רכיבים" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .30
21המושג פוסט־פמיניזם משמש לעמדות מגוונות וגם סותרות :יש המשתמשים בו לתאר עמדות
המתנגדות לפמיניזם ,אבל יש המשתמשים בו לתאר עמדות המדברות מתוך נקודת הזמן אשר בה
מהלכים פמיניסטיים מסוימים הושלמו .לכן יש להבהיר באיזה אופן משתמשים בו .ראו Angela
(McRobbie, “Post‐Feminism and Popular Culture,” Feminist Media Studies 4 (3
.(2004(, pp. 255–264במאמר זה מציעה הכותבת להסתכל במושג באופן מורכב יותר מאשר
רק כ"באקלאש" (( )backlashשם ,עמ' .)254ראו גם מאמרה של שרה גמבל ,שם היא מציגה את
השימושים השונים הנעשים במושג פוסט־פמיניזם :כאלו המציגים התנגדות לפמיניזם ,אבל גם
כאלו המבקשים להציע מחשבה פמיניסטית פוסט־מודרניתSarah Gamble, “Postfeminism,” ,
in: idem (ed.(, The Routledge Companion to Feminism and Postfeminism, London
and New York: Routledge, 2001, pp. 36–45
] [ 116
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
הגופנית ,אבל כל כוונתו ופעולתו מכוונות ומתרחשות בעולם האצילות דווקא 22.אולם
בניגוד לטענתה ,בספר הזה מבקשת הר־שפי ללכת בעקבות חידושו של רש"ז ,המתבטא
במושג "דירה בתחתונים" — מושג כה טעון מטפורית ,בוודאי מתוך הפרספקטיבה של
מחשבה על הבית .המושג "דירה בתחתונים" מבקש להעניק פשר לחובת עשיית המצוות
הגשמיות ולענות על חידת ירידת הנשמה לגוף העכור 23,וחידושו של רש"ז בנוגע לשאלות
אלו הוא המרתן ממעמדן כשיקוף של העליונים לבחינת "עיקר":
תורת דירה בתחתונים באה לטעון שעיקר גילוי האלוקות (וההדגשה היא על גילוי
אלקות) של המצות אינו הרגשת אפיסת הישות המוחלטת בלבד ,אינו התעלות רוחנית;
משמעות של מצות לימוד התורה אינה היבט הרגשת כליון הגשמי כשלעצמו ,אלא דוקא
הדיבור והעשיה הגשמיים היא הכוונה ,ואכן דוקא שם אנו אומרים שגילוי אלוקותו
האמתי השלם של הקב"ה אינו בכלל בעולמות העליונים הרוחניים המלאכיים — ששם
גילוי אלוקות הוא גלוי ובהיר ושקוף ,אלא דוקא בתחתונים בגשמי בארצי רצה לשרות
24
ולהתגלות בכל עוצמת ההתגלות שלו.
תפיסה זו התגלגלה לאמירה המפורסמת של רש"ז שהשפיעה על כל חסידות חב"ד:
25
"שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".
כדי להבהיר את המהלך ההיפוכי הזה ,הספר של הר־שפי אינו מדלג על ראשיתו,
ומתאר קודם כול את המשיכה העזה לעולמות העליונים ורק אחר כך את מהלך גילויו של
הגשמי .זאת אומרת ,כדי שהספר ייחלץ מההיסטוריה הנשית הביתית הוא פותח במשיכה
הטבעית לעולמות העליונים :זו נקודת המוצא המרחבית.
כלומר ,אני טוענת שהתהליך המרחבי והפמינסטי של הר־שפי מובן דרך הניסוח של
גרינוולד את מה שהוא תופס כחידושה של חב"ד לעומת תפיסות קבליות מוקדמות יותר.
אולם בכל זאת אין בכך כדי לפתור את כל המורכבות :ההצטלבות הייחודית בין תפיסות
22
23
24
25
גרינוואלד ,לעיל הערה ,6עמ' תקיא.
שם ,עמ' תקטז.
שם ,עמ' תקכז.
"כי באמת עיקר כוונתו ית'[ברך] שיהי'[ה] דירה בתחתונים דוקא ,כמארז"ל נתאוה הקב"ה להיות
לו דירה בתחתונים כו' ,ושיהיה נגלה לעין כל בשר ושיהיה הגילוי למטה כמו למעלה ,ואדרבה
ביתר שאת ,ויתרון אור הבא מן החשך דוקא כו' .כי באמת כל שהוא מדרגה היותר גבוה מאד
מתגלה בדבר היותר תחתון דוקא ביתר שאת" (רבי שניאור זלמן מלאדי ,ליקוטי תורה ,שלח ,לז
ע"א) .לכתיבה נוספת על "דירה בתחתונים" ,בהגותו של הרבי מלובביץ' ,שהיה האדמו"ר האחרון
של חב"ד ופיתח את תפיסתו של רש"ז ,ראו אלון דהן' " ,דירה בתחתונים' :משנתו המשיחית של
ר' מנחם מנדל שניאורסון" ,עבודה לשם קבלת תואר דוקטור ,האוניברסיטה העברית בירושלים,
תשס"ו .כן ראו רחל אליאור ,תורת אחדות ההפכים :התיאוסופיה המיסטית של חב"ד ,ירושלים:
מוסד ביאליק ,1992 ,עמ' .47–44
] [ 117
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
דתיות — על העוינות הייחודית וההיסטורית של תנועות פמיניסטיות כלפי הדת — לבין
ניסוחים של חזרה לבית דורשת התבוננות נוספת ,ואינה יכולה להיפטר ללא מעקב מדוקדק
אחר התנועה המתרחשת בשירים.
כפי שאפשר לראות בשיר "מקור השניות" ,כבר בכותרת ובאופן מפורש מתמודדת
הדוברת עם יחסי גוף־נפש וממקמת את דרמת הדוברת ברגע החיבור ביניהם .ידועה טענתו
העמדה של חז"ל כמחייבת את הגוף:
של בויארין בספרו "הבשר שברוח" על ֶ
עם התעצמות האיום שאיימו אותן מגמות אפלטוניות שנפוצו בקרב היהדות ההלניסטית
על השלמּות הקונקרטית של העם היהודי כקיבוץ נפרד ,איום שהגיע לשיאו בנצרות
שלאחר פאולוס ,נטו חז"ל יותר ויותר לדחות תפיסות דואליסטיות של יחסי גוף ונפש.
דחיה זו — שאבות הכנסייה ראו בה התפלשות בבשר — הפכה לסימן ההיכר של יהדות
26
חז"ל כצורה תרבותית נבדלת.
אולם מעבר לטענתו של בויארין ולשאלה אם היהדות הדגישה את הגוף או את הנפש ,איחדה
או פיצלה ביניהם ,טענתו היא חלק מה"מפנה הגופני" המתרחש במשקפיים המחקריים
שלנו ,אף יותר ככל הנראה מאשר במושא המחקר 27.כלומר ,כדי להבין את המהלך שעושה
הר־שפי יש לראותה על רקע "סדר השיח" של זמנה שלה ,ובמובנים רבים ,זמנו של החיבור
של בויארין ( )1999חשוב יותר לענייננו מאשר טענתו ההיסטורית" .משקפי המפנה
הגופני" נוסחו כבר מן הרגע הראשון ,יש להדגיש ,גם באופן מגדרי ,והחזרה לגוף סומנה
גם כהיפוך ההיררכיות בין הנשי לגברי ובין הגוף לנפש וטריפת הקלפים ביניהם 28.המפנה
הגופני בא לידי ביטוי גם בשדה הסוציולוגי ,אשר בו אפשר להבחין בשינויים משמעותיים
המתרחשים בתוך החברה הדתית־לאומית ,ושהר־שפי אף שותפה להם ,בין שאר כמלמדת
29
במרכז "עבודה שבגוף".
26דניאל בויארין ,הבשר שברוח :שיח המיניות בתלמוד ,תל אביב :עם עובד ,1999 ,עמ' .63
27ענבר רווה טענה ש"העיסוק המחקרי בגוף היהודי מתרבה בעשור האחרון .מגמה זו זכתה לכינוי 'המפנה
הגופני' ואף עוררה פולמוסים אקדמיים לא מעטים" (ענבר רווה ,בפני עצמן :קריאות פמיניסטיות
בחז"ל ,תל אביב :רסלינג ,2012 ,עמ' .)22בהקשר זה ראו גם תשובתה החשובה של שרלוט פונרוברט:
Charlotte Elisheva Fonrobert, “On Carnal Israel and the Consequences: Talmudic
.Studies since Foucault,” JQR 95 (2005(, pp. 462–469לסקירה נוספת בנוגע להשתמעויות
השונות של המפנה הגופני במדעי היהדות ,ולדיון בביקורות שונות שהופנו כלפיו – בפרט בכל הנוגע
לקישור בין גופניות לנשיות – ראו ”Barbara Kirshenblatt-Gimblett, “The Corporeal Turn,
JQR 95 (3( (2005(, pp. 447–461
28בויארין ,לעיל הערה ,26עמ' .18
29כך מן האתר שלהם (עבודה שבגוף :לחבר את הגוף אל הרוח):
מהי עבודה שבגוף? עבודה שבגוף פועלת בירושלים משנת תש"ע [ .]...עבודה שבגוף קמה
וממשיכה לצמוח במטרה להוביל שיח הוליסטי יהודי השוזר יחד עבודת גוף ,נפש ורוח
] [ 118
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
הגוף והבית אנלוגיים זה לזה :כתיבת הגוף ,ולא רק כתיבת הבית ,עמדה במוקד כתיבה
פמיניסטית ,ואף במוקד המחשבה על מקומו של היהודי ומקומן של המצוות בהשוואה
לנצרות ,כפי שאפשר לראות אצל בויארין .הלן סיקסו כותבת" :בכתיבת עצמה ,תשוב
האשה אל גוף זה שהופקע ממנה ,שהפכוהו לזר מטריד" 30,וגם" :ככל שלגבר מזומנות
יותר הצלחות חברתיות ,התעלּות ,כך הנשים הן יותר גוף" 31.החזרה לגוף היא אפוא חלק
ממה שכונה "כתיבה נשית" וחלק מהניסיון לחתור תחת החלוקה של גוף ורוח ולפרוע את
ההיררכיות ביניהם .היררכיות אלו הוטמעו בחשיבה המערבית הליברלית והשפיעו גם על
השיח על ה"גוף החילוני" המופשט ,כמו גם על השיח ה"רוחני" (רליגיוזי) ,המבקש דתיות
המנותקת מסממנים גופניים וקונקרטיים 32.לפיכך ,החזרה לגוף דרך מונחים תיאולוגיים
המצווה ,ורתיעה משיח רוחני מחד
והלכתיים היא שיבה לגוף הנשי כמו גם לגוף הדתי ֻ
גיסא או חילוני מאידך גיסא ,המוחק אותו.
לצד הגוף ולצד ההקשר המגדרי של המפנה ,פריחתו של "חקר השכינה" והכתיבה
המרובה על מעמדה של הבחינה הנקבית באלוהות ומשמעויותיה המגדריות 33רלוונטיות
גם הן לשירתה של הר־שפי .שפרה אסולין טוענת שבקובץ שיריה "תהלים ליום רעש"
"כותבת סיון הר־שפי את השכינה מבפנים ,מדובבת אותה בגוף ראשון ,נוגעת בלב
השושנה [ ]...ועבורנו ,נשים כגברים ,לראשונה פוצה אותה 'נשיות עולמית' ,כלשונו של
34
צייטלין ,את פיה ומשמיעה דרכה את קולה היא ,בגוף ראשון".
לצד "עליית השכינה" במחקר ,במרחב הדתי־הסוציולוגי של הר־שפי יש ניסוחים
הכורכים את הגאולה ב"עליית הנקבה" 35.הרב שג"ר מביא במאמרו המתייחס לחובת
תלמוד תורה לנשים את טענתו של הרבי מלובביץ' שכיום ,כאשר נשים לומדות ממילא
מקצועות "חילוניים" ,עולה הצורך ללמדן תורה .אולם הרב שג"ר מראה שהאילוץ המעשי
30
31
32
33
34
35
יהודית־ישראלית .שאיפתנו להנכיח את הגוף בשדות הרוח ואת הרוח בשדה הגוף תוך
העמקה ברבדים השונים בזהותנו וטשטוש הגבולות ביניהם.
הלן סיקסו" ,צחוקה של המדוזה" ,תרגום :מיכל הראל ,בתוך :דלית באום ,דלילה אמיר ,רונב
בראייר־גארב ,יפה ברלוביץ ,דבורה גריינימן ,שרון הלוי ,דינה חרובי וסילביה פוגל־ביז'אווי
(עורכים) ,ללמוד פמיניזם :מקראה ,רעננה :הקיבוץ המאוחד ,2006 ,עמ' .139
שם ,עמ' .146
ראו עידו הררי" ,רוח הזכויות :הגוף כבעיה בשיח זכויות האדם האוניברסליות" ,בפרט ובכלל 3
( ,)2017עמ' .101
על המאמרים הרבים העוסקים בשכינה ראו דניאל אברמס ,הגוף האלוהי הנשי בקבלה :עיון
בצורות של אהבה גופנית ומיניות נשית של האלוהות ,ירושלים :מאגנס ,תשס"ה ,עמ' .2
שפרה אסולין" ,אשה כותבת שכינה כותבת אשה" ,משיב הרוח ( 33תשע"א) ,עמ' .30
באופן קצת גס אני ממסגרת כאן את הר־שפי כחלק מהחוג השג"ריסטי.
] [ 119
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
הופך למהלך של "לכתחילה" ,שכן הרבי מלובביץ' כורך את הדיון בגאולה הקשורה
בהתעלות המלכות (והנשיות) בציטוט הזה:
הרי התוצאה בפועל ממש (תהיה הסיבה אשר תהיה) היא לטובה [ ]...כיון שבסוף הגלות
מודגשת יותר ההכנה לזמן הגאולה [ ]...וי"ל [ויש לומר] שכיון שלעתיד לבוא תתגלה
המעלה ד"'אשת חיל עטרת בעלה" "נקבה תסובב גבר" לכן החידוש וההוספה בלימוד
36
התורה בדורות האחרונים הוא בהדגשה יתירה בנוגע לנשים.
הרב שג"ר מנסח בעקבות הרבי מלובביץ' את עידן לימוד התורה הנשי כעידן אוטופי
ומשתמש ב"שיח נשי" כפי שהוא מנוסח אצל לוס איריגארי:
אבקש להראות שהלמדנות הישיבתית המודרנית ,זו המכונה "למדנות בריסקאית",
משקפת שיח "גברי" מובהק ,ובה בעת אגיע למסקנה פרדוקסלית למדי שלפי תיאורים
אלה ניתן להגדיר את השיח המקורי של הגמרא כשיח" ...נשי" .מכאן תיגזר המסקנה
37
שדווקא החזרה ללימוד גמרא מקורי היא חזרה לשיח "נשי".
וכן:
הגמרא הדוברת בשפה שהיום תוגדר כ"נשית" .היקש כגון "מדמיא מילתא למילתא",
למשל ,איננו היקש לוגי מופתי .אין כאן תפיסה מהותנית ,אלא נימוק הנמצא ברטוריקה
38
עצמה בצירוף דיבור אמוציונלי [ ]...עוצמת השכנוע נובעת לא פעם ממקום אחר.
הרב שג"ר אף טוען שעל נשים להביא עימן "קול נשי" ולא לחקות את דרכי הלימוד
הגברי ,משום שאלו הגיעו בלאו הכי למבוי סתום" :לא פעם הופכים הקולות הלמדניים
והדרשניים הישיבתיים לקולות קבעוניים ,לתורה של 'וורטים' חסרת־רלוונטיות וחסרת־
מעוף" .הוא טוען שאם המצב קשה כל כך בלימוד התורה של הגברים" ,קל וחומר שיש
להצטער על המאמץ הנשי לחקות קול זה [ ]...קיים סיכוי רב לכך שלמצער ,הנשים
39
תגאלנה את התורה ,ותחלצנה אותה מהמצר שבו היא שרויה".
הר־שפי ,כחלק מהשיחה שבה היא נמצאת ,אינה מחקה את "המפה הפמיניסטית"
שהציע הפמיניזם הליברלי אלא מבקשת חזרה מחודשת אל הגוף ואל המרחב הביתי.
36
37
38
39
הרב מנחם מענדל שניאורסון ,ספר השיחות תש"נ ,חלק ב ,ניו יורק :הוצאת ספרים קה"ת ,עמ'
.457מצוטט אצל הרב שג"ר" ,רואים את הקולות :למדנות ישיבתית ו'קול נשי' בלימוד תורה",
מסכת ה ( ,)2006עמ' .52
שם ,עמ' .59
שם ,עמ' .66
שם.
] [ 120
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
כלומר ,הספר מציע מהלך של אובדן החירות המרחבית ושל התכנסות ביתית ,בחינת "גם
ציפור מצאה בית" ,וציפור השכינה הנודדת מאבדת את כנפיה במהלך הספר הזה.
בוא וראה .נשמה זו יש לה כנפיים והיא שטה ברקיעים עליונים ,בעולם החירות .טסה
מרקיע זה לרקיע זה ,הולכת ויורדת עד שקרבה לארץ .כאשר קרבה ,מראות פליאה
מראים לה .מראות שאין כמותם בעולם אחר אלא בארץ בלבד .והיא נמשכת אחר מראות
עיניה ,ונמשכת והולכת עד שניצבת על גג בית אחד ,כציפור זו .וכל כמה שירדה ,כנפיה
נחלשות ומתמעטות .כעת כשניצבת כאן ,ידעה בעצמה שאם מוסיפה היא לירד למטה
מעשרה טפחים אלו ,אין לה כוח לשוב ולעלות .רוח ממללת בכנפיה ורגליה כבדות,
לפיכך כתוב עליה רגליה יורדות מוות .קול נמשך ויוצא מן הארץ ,קם ועולה לפניה ,קול
שירת אדם .מה ראתה ,מה שמעה ,ירדה מטה לארץ ,ובאה בפנים הבית בעקבות הקול,
40
ואבד כוח כנפיה ,ונשתכחה ממנה חוכמת התעופה ,אז מתחילים חייה.
הציפור ,סמל ספרותי רווח לשירה ולמשוררים ,מסמלת בספר את המהלך הכפול של
כתיבה ותיאולוגיה .ציפור זו — סמל לנשמה — היא גם סמל לאישה הכותבת .אולם כפי
שטענתי ,היכולת לספר את הסיפור הספציפי הזה כאשר נקודת המוצא וברירת המחדל
היא "המצב המעופף" — נקודת מוצא שהיא הפוכה לזו שבה הייתה שרויה האישה במהלך
ההיסטוריה — היא חידושו הפמיניסטי של הספר .זהו ספר שנכתב ,לפיכך ,מעמדה של כוח.
מעמדה של דוברת שהמרחב הביתי והגוף אינם נקודת המשיכה המיידית שלה ,אלא זירה
שעליה להתאמץ להשיגּה .העמדה הזאת מנוסחת באמצעות הנפילה (שהיא עלייה) לגוף
ובאמצעות הסיפור התיאולוגי והמיתי שהיא מציעה.
לכן כאמור ,כדי להבין את האופן הספציפי שבו חוזרת הדוברת אל הבית יש להיחלץ
לרגע מהכלים המרחביים שמציע הפמיניזם הליברלי .כך ,במידה רבה זהו ספר שיכול
להיות מובן דרך משקפיים "פוסט־ליברליים" :זו אינה עמדה המבטלת את הפמיניזם
הליברלי ,אלא ניגשת אליו מעמדה ביקורתית .כלומר ,לא זו בלבד שהיא אינה מאמצת את
המפות הפמיניסטיות ,היא גם מבקשת להיחלץ מה"גוף החילוני" ולחשוב על מקומה של
האישה דרך הנחות המוצא התרבותיות שהיא מדברת מתוכן .בכך יוצרת הר־שפי סובייקט
אחר ,והאייג'נסי ( )agencyשל הדוברת מובן דווקא דרך השעבוד לגוף ולבית ודרך השפה
התיאולוגית שהספר מזמן.
לשם הבנת הציפור המעופפת אל תוך הבית ומאבדת בכך את כנפיה (ונזכרת בהן רק
בסוף הספר דרך ִּבתּה בקטע יפהפה )41אני מבקשת לצעוד בעקבות סאבא מחמוד ,המנתחת
את ההיסטוריה התרבותית של המונח "סוכנות" ( — )agencyמונח המיוסד על תפיסות
" 40חלום ותרגומו א" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ'
.6הקטע מופיע גם בארמית וגם בתרגום לעברית שהבאתי.
41שם ,עמ' .91
] [ 121
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
ליברליות מערביות וניצב בבסיסה של החשיבה הפמיניסטית" .סוכנות" היא האפשרות
למקם את ההתנגדות למסורת ולשליטה הגברית ,אולם כפי שמסבירה מחמוד ,במושג ישנה
הנחה בדבר האוניברסליות של התשוקה להיות חופשייה מכבלים וממבנים משעבדים .זאת
אומרת ,הוא מניח רצון לחופש ולאוטונומיה ,המרכזיים במחשבה הליברלית ,ומתעלם
מההבדלים בחשיבותו של ה"חופש" בין חברה לחברה .התשוקה לחופש מרכזית אולי
42
בחשיבה הליברלית ,אבל איננה תנאי הכרחי לכינונו של הסובייקט בחברות אחרות.
אף שאת הר־שפי ,העוסקת בספר זה בגוף ,בנשיות ובאימהּות אפשר היה לקרוא גם
דרך הפרספקטיבה של "פמיניזם תרבותי" או "מהותני" ,אני מבקשת לבחון אותה דרך
הפרספקטיבה הזאת של מחמוד ,כלומר דרך הפרספקטיבה הפוסט־ליברלית .בחירה זו
מסתמכת על האופן שבו היא קושרת את "עבודת האימהּות" 43בבחירת השעבוד ובערעור
על הנחות המוצא של הסוכנות הליברלית .בהמשך לכך אני גם מבחינה בין פמיניזם דתי
ליברלי — המאמץ את הנחות המוצא הליברליות ומתעסק בעיקר בשאלות של שוויון— 44
לפמיניזם דתי פוסט־ליברלי .כלומר ,בעוד המאבקים הדתיים־פמיניסטיים הושפעו בעיקר
מהתנועות הפמיניסטיות המערביות והתעסקו בעיקר בשאלות של שוויון במצוות 45,אני
מבקשת לסרטט פה תנועה אחרת ,שגם היא פמיניסטית ,כפי שאנסה לטעון ולשכנע ,אבל
השיחה שהיא מסרטטת שונה וסוטה במפורש מהשיחה הקודמת.
שמש שקהלת לא ידע :סרטוט וקטור התשוקה כלפי מעלה
בשיר "אשת חלל" נבחנת כיווניות המשיכה כלפי מעלה לקראת סוף השיר ,במילים "חבל
טבור מגוף המעבורת את מאריכה" 46.זהו חבל המחזיק את הנמענת של השיר קשורה
42במחקריה על תנועות נשים אסלאמיות במצרים מעלה סאבא מחמוד את המורכבות של ניתוח
פמיניסטי של השינויים הללו .ראו Saba Mahmood, “Feminist Theory, Embodiment,
and the Docile Agent: Some Reflections on the Egyptian Islamic Revival,” Cultural
Anthropology 16 (2( (2001(, pp. 202–236
43על עבודת האימהות נכתב לא מעט ,מזוויות שונות .ראו ספרה החשוב והמשפיע של אדריאן
ריץ ,ילוד אשה ,תל אביב :עם עובד ;1989 ,אריאלה פרידמן" ,אימהּות בראי התיאוריה" ,דרכים
לחשיבה פמיניסטית :מבוא ללימודי מגדר ,רעננה :האוניברסיטה הפתוחה ,2007 ,עמ' ;242–189
ננסי צ'ודורו" ,שיעתוק האימהות :פסיכואנליזה והסוציולוגיה של המיגדר" ,דרכים לחשיבה
פמיניסטית :מקראה ,רעננה :האוניברסיטה הפתוחה ,2007 ,עמ' .176–86
Blu Greenberg, On Women and Judaism: A View from Tradition, Philadelphia: 44
Jewish Publication Society of America, 1981
45לסקירה של התפתחות הפמיניזם הדתי בישראל ראו רוס ,לעיל הערה ,16עמ' .82–75
46את הביטוי "וקטור התשוקה" שבתת־הכותרת טבע יגאל שוורץ (הידעת את הארץ שם הלימון
] [ 122
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
למעבורת ,כלומר הוא סיכויה היחיד לשוב לכדור הארץ .חבל הטבור הזה הוא רק אחד
מסט החיצים הנשלחים בספר מהארץ לשמיים ,מהשמיים לארץ ,מהגוף לנשמה .החבל
הוא חבל טבור ,כלומר חבל המאפשר לשוב אל "גוף המעבורת" — אל הגוף — אל הארץ.
אשת חלל
ַה ֲא ִריכִ י ְּב ֶא ָחד
ֵא ֶׁשת ָחלָ ל ְמ ַר ֶח ֶפת ָּב ָדד
ֵא ֶשׁת סֹודֹו
ּכֹוכָ ִבים נִ ְדלָ ִקים וְ כָ ִבים
ָרחֹוק ִמ ְּפנִ ינִ ים
סֹוב ִבים
ְ
ְׁשגַ ר ֲאלָ ַפיִ ְך
ְמ ֻשּׁגֶ ֶרת
תּוח
ֶאל ֶה ָחלָ ל ַה ָּפ ַ
ּכְ מֹו ֶאל ַהּק ֶֹדׁש ֶה ָחתּום
ְּב ִבגְ ֵדי לָ ָבן
ַּבח ֶֹׁשְך ָה ַרְך
ְּב ִה ְס ַּתּלְ קּות ָהעֹולָ מֹות
ַעלְ ָמה נַ ֲעלָ ָמה
ֶח ֶבל ַטּבּור ִמגּוף ַה ַמ ְעּב ֶֹרת ַא ְּת ַמ ֲא ִריכָ ה
ּכ ַֹח ַה ְּמ ִׁשיכָ ה ַהּיָ ִחיד:
וְ ָא ַה ְב ְּת.
47
פורח :הנדסת האדם ומחשבת המרחב בספרות העברית החדשה ,אור יהודה :דביר .)2007 ,הוא
נראה לי מתאים פה גם בשל הדגש של הר־שפי ,כמו זה של שוורץ ,על סרטוט המרחב.
" 47אשת חלל" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .14
] [ 123
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
"ש ַׁמע
זמן הסיפר של השיר הוא הזמן הארוך הנפרש באמירת שמע ישראל בין ההכרזה ְ
ֹלהיָך ְּבכָ ל לְ ָב ְבָך ְּובכָ ל נַ ְפ ְשָׁך ְּובכָ ל
לוהינּו ה' ֶא ָחד" למילים "וְ ָא ַה ְב ָ ּת ֵאת ה' ֱא ֶ
יִ ְש ָׂר ֵאל ה' ֱא ֵ
ְמא ֶֹדָך" .הזמן הארוך הזה קשור לאפשרות ההארכה באחד — הארכה המתוארת כאן
כתהליך של שיטוט בחלל ,של אובדן הכיוון ושל הסכנה של אי־החזרה .זוהי התאחדות
עם האחד — במונחים של חקר המיסטיקה" ,יוניו מיסטיקה" — המאפשר פתיחה של
זמן אחר ,המשמש מצע למתרחש בשיר .השיר נסגר בווקטור נגדי המחזיר את הנמענת:
"ּכ ַֹח ַה ְּמ ִׁשיכָ ה ַהּיָ ִחיד / :וְ ָא ַה ְב ְּת" ,באופן שבו גופי המילים מחזירים אותה למציאות ,לגוף
המעבורת ,לזמן התפילה .כוח המשיכה ,הכוח הפיזיקלי שכדור הארץ מפעיל ,מתגלה
ככוח פנימי ,כוח בעל משמעות קיומית.
השיר כולו הוא שיר מדרשי המתכתב עם ההלכה להאריך ב"אחד" בעת קריאת שמע,
וגם עם המדרש הידוע על רבי עקיבא שהאריך ב"אחד" לפני מותו" :היה מאריך באחד
עד שיצתה נשמתו באחד .יצתה בת קול ואמרה :אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך
באחד" (ברכות סא ע"ב) .באופן זה ,באופן אנלוגי ,הארכת הדוברת ב"אחד" מעמידה את
השיר כולו מחוץ לזמן ולמקום וכמו מציבה אותה בסכנת חיים .מתברר אפוא שהחיים
אכן בסכנה בעת ההארכה באחד ,והדוברת נמשכת לסכנה זו ,אילולא אותו חבל טבור
הקושר אותה.
הכותרת "אשת חלל" היא כמובן התכתבות הנעשית מתוך פגימה בביטוי "אשת חיל".
כך ,במקום האישה הנמרצת והחרוצה משיר ההלל מופיעה האישה בשירּה של הר־שפי
כמתהלכת "הליכת עצלנות" כאנשי החלל ,שצעדיהם מרחפים וחסרי כיוון (כאמור" ,ואני
רפת ידים" אומרת הדוברת בשיר אחר) .במקום ה"שלל" שמביאה אשת החיל ,הדוברת היא
"אשת חלל מרחפת בדד" .אלוזיה נוספת לאשת חיל היא בבית "ּכֹוכָ ִבים נִ ְדלָ ִקים וְ כָ ִבים /
ָרחֹוק ִמ ְּפנִ ינִ ים /סֹובְ ִבים ְׁ /שגַ ר ֲאלָ ַפיִ ְך" ,המשתמש בהשוואה המתארת עד כמה זו אישה
"א ֶשׁת ַחיִ ל ִמי יִ ְמ ָצא וְ ָרחֹק ִמ ְּפנִ ינִ ים ִמכְ ָרּה" (משלי לא ,י).
נדירה ויקרהֵ :
בית זה מתאר את ההתרחקות מהעולם :הכוכבים נדלקים וכבים ,ו"שגר אלפיך" נעשים
רחוקים מפנינים .שגר אלפיך הוא כינוי המופיע בדברים ז ,יב" :וְ ָהיָ ה ֵע ֶקב ִּת ְׁש ְמעּון ֵאת
ֹלהיָך לְ ָך ֶאת ַה ְּב ִרית וְ ֶאת ַה ֶח ֶסד ֲא ֶׁשר
ּוׁש ַמ ְר ֶּתם וַ ֲע ִׂש ֶיתם א ָֹתם ,וְ ָׁש ַמר ה' ֱא ֶ
ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים ָה ֵאּלֶ ה ְ
נִ ְׁש ַּבע לַ ֲאב ֶֹתיָך ,וַ ֲא ֵה ְבָך ֵּוב ַרכְ ָך וְ ִה ְר ֶּבָך ֵּוב ַרְך ְּפ ִרי ִב ְטנְ ָך ְּופ ִרי ַא ְד ָמ ֶתָךְּ ,דגָ נְ ָך וְ ִתיר ְֹׁשָך וְ יִ ְצ ָה ֶרָך,
ְׁשגַ ר ֲאלָ ֶפיָך וְ ַע ְׁש ְּתרֹת צֹאנֶ ָך ַעל ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר נִ ְׁש ַּבע לַ ֲאב ֶֹתיָך לָ ֶתת לָ ְך" .רש"י מבאר" :שגר
"ׁשגַ ר ֲאלָ ֶפיָך" בפסוק
אלפיך — ולדי בקרך ,שהנקבה משגרת ממעיה" :כלומר ,המילים ְ
מתארות את ולדות הבקר ,ונקראים "שגר" משום שהנקבה משגרת אותם מבטנה .אולם
"ׁשגַ ר ֲאלָ ַפיִ ְך" ,זאת אומרת ,צאצאי הנמענת ,המושווית דרך הבחירה בביטוי
בשיר ,אלו ְ
המקראי לנקבת הבקר .הצאצאים הללו מתרחקים כפנינים רחוקות בתהליך ההמראה
המתרחש בשיר.
"ׁשגַ ר ֲאלָ ַפיִ ְך" מכניס שדה סמנטי של לידה ומטרים בכך את חבל הטבור שהוזכר
הביטוי ְ
ה"מ ֻׁשּגֶ ֶרת" המופיעה מייד אחר כך אינה מובנת רק
לעיל ,ויופיע בהמשך השיר .לכן ְ
] [ 124
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
ה"מ ֻׁשּגֶ ֶרת"
כ"נשלחת" אלא ממש כנולדת .כך על פי ההקשר המקראי ועל פי רש"י .אולם ְ
אינה רק שייכת לשדה הסמנטי של הלידה ,אלא קשורה בטבורה גם לאופני התפילה כפי
שהיא ידועה לנו מתפילתו המפורסמת של רבי חנינא בן דוסא:
המתפלל וטעה — סימן רע לו .ואם שליח צבור הוא — סימן רע לשולחיו ,מפני
ששלוחו של אדם כמותו .אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים
ואומר :זה חי וזה מת .אמרו לו :מנין אתה יודע? אמר להם :אם שגורה תפלתי בפי יודע
אני שהוא מקובל ,ואם לאו ,יודע אני שהוא מטורף (משנה ,ברכות ה ,ה).
תפילתו של רבי חנינא מובאת כמודל לתפילה אידיאלית אשר בה יש קשר ישיר של דיבור
בין המתפלל לאל .הסימן של רבי חנינא בן דוסא הוא :אם שגורה תפילתו בפיו הוא יודע
שהיא התקבלה ,ואם לא ,הוא יודע שדינו של החולה נגזר לרעה .לכאורה נראית המילה
"שגורה" כממשיכה את דברי התנא קמא ,שקבע" :המתפלל וטעה — סימן רע לו" ,וכך,
"שגורה" תהיה מובנת כרגילה או כמתארת את ידיעת התפילה על פה .אולם הקושי
בהבנה זו הוא שאם משמעותה היחידה של המילה "שגורה" היא היעדר טעויות בתפילה,
ביטחונו של רבי חנינא בן דוסא אינו מובן כלל ,שהרי כך צריכה התפילה להיאמר תמיד.
"ׁשגְ ַרה",
אולם שלמה נאה הראה שבכתבי היד של המשנה ,הנוסח אינו "שגורה" אלא ָ
ושיש לפרשה במשמעות של נביעה ושטף" .המצב שאליו שואף המתפלל הוא מצב
שבו התפילה ניגרת ושוטפת מאליה מתוך פיו" 48.הבחירה במילה זו מדגישה את אופייה
הפסיבי של תפילת רבי חנינא בן דוסא ,שהיא מעין נבואה השורה על המתפלל.
"משגרת" ,העומדת לבדה בשורה ,מתארת את תפילתה המוצלחת של
לכן המילה ֻ
הנמענת ,שהיא פסיבית לחלוטין כחומר ביד היוצר ,ותפילתה מבטאת קשר ישיר עם האל.
נוסף על כך ,שלושת השדות הסמנטיים של השיר מתארגנים בה :היא משוגרת כחללית,
כוולד היוצא ממעי אימו וכתפילה ישירה לאל.
"ּבח ֶֹׁשְך ָה ַרְך /
בבית הבא מתרחשת ההתמוססות הסופית של העולמות המתרחקיםַ :
ְּב ִה ְס ַּתּלְ קּות ָהעֹולָ מֹות ַ /עלְ ָמה נַ ֲעלָ ָמה" .המילה "נַ ֲעלָ ָמה" היא מילה יחידאית ,המופיעה
בנחום ג ,יא כחלק מהנבואה על חורבן נינוהּ" :גַ ם ַא ְּת ִּת ְשּׁכְ ִרי ְּת ִהי נַ ֲעלָ ָמהּ ,גַ ם ַא ְּת ְּת ַב ְק ִשׁי
ָמעֹוז ֵמאֹויֵ ב" .בדעת מקרא מפורשת המילה כך" :תהי נסתרת ולא ֵתראי ,לאמר ,לא
תתקיימי עוד" .הפרשן מוסיף" :ונקט הנביא לשון נעלמה שיש לה גם משמעות של חוזק.
ורצה הנביא לומר כמשנה הוראה בלעג :את נינוה הנעלמה ,החזקה ,האלימה ,תהי נעלמה
48שלמה נאה' " ,בורא ניב שפתיים' :פרק בפנומנולוגיה של התפילה על פי משנת ברכות ד ,ג; ה,
ה" ,תרביץ סג (תשנ"ד) ,עמ' .190
] [ 125
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
ֻותשמדי" 49.השימוש בנבואה קשה זו בנוגע לעצמי של הדוברת והחיבור הסמנטי הנוצר
בין עלמה להיעלמות ,כל אלו מטעינים את הדבקות המתוארת במטען נוסף של אסון ,אבל
גם של חוזק .ייתכן שיש כאן דמיון למדרש המנמק מדוע היה צורך לקרוא ליוכבד להיניק
את משה' " :ותלך העלמה' (שמות ב ,ח) — למה קראה הכתוב עלמה? אמר ר' אלעזר:
שהלכה בזריזות .ר' שמואל אמר :שהעלימה את דבריה" (שמות רבה א ,כה [מהדורת
הקרבה הלשונית בין "עלמה" ל"היעלמות" — בין
שנאן ,עמ' .)]81המדרש מתבסס על ִ
נשיות להסתלקות העולמות .נוסף על אלו מהדהדת האפשרות הארמית ,אשר בה צירוף
זה ,בכתיב אחר ,מובן כהיעלמות העולמות ("עלמא" ולא "עלמה") ,וכך יוצר צירוף זה
תקבולת עם הסתלקות העולמות שבשורה הקודמת ,ויש לו אפקט חזרתי ְ(ּב ִה ְס ַתּלְ קּות
ָהעֹולָ מֹות ַ /עלְ ָמה נַ ֲעלָ ָמה).
רק חבל הטבור "מציל" את השיר ואת העלמה שכמעט נעלמה ,ואת העולמות
המתרחקים ונעלמים ,ומחזיר אותנו ל"ּכ ַֹח ַה ְּמ ִׁשיכָ ה ַהיָ ִּחיד / :וְ ָא ַה ְב ְּת" .גוף התפילה
ומילותיה — בעיבוד לצורה לשונית נשית הממירה את "וְ ָא ַה ְב ָּת" ל"וְ ָא ַה ְב ְּת" — הם המושכים
את הנמענת בחזרה מהחלל אל השיר ומאפשרים לחתום אותו ,רק לאחר שהקורא רגוע:
הנמענת לא תרחף בחלל.
בשיר זה ,הדרמה של "אשת חיל" שרגליה נטועות בקרקע מומרת ב"אשת חלל"
שראשה בשמיים ורגליה נאחזות בקושי באדמה .אילולא חבל הטבור וכוח המשיכה
היחיד — המתגלה כ"וְ ָא ַה ְב ְ ּת" ,שמשמעותו תתבהר עוד בהמשך הספר — סביר להניח
ש"אשת החלל" הייתה מרחפת אי שם ואובדת .לסיום הקריאה בשיר זה אני רוצה
להציע גם ,בקצרה ,שהר־שפי מתכתבת כאן עם שירה הידוע של זלדה (ולהר־שפי יש
התכתבויות רבות איתה) ,המתאר בדיוק תהליך כזה ,על דרך השלילהֹ" :לא ֲא ַר ֵחף ֶּב ָחלָ ל /
ְמ ֻשּלַ ַחת ֶר ֶסן ֶּ /פן יִ ְבלַ ע ָענָ ן ֶ /את ַה ַּפס ַה ַּד ִּקיק ֶׁש ְּבלִ ִּבי ֶׁ /ש ַּמ ְפ ִריד ֵּבין טֹוב לְ ָרעֵ / .אין לִ י
ִקּיּום ְּ /בלִ י ַה ְּב ָר ִקים וְ ַהּקֹולֹות ֶׁש ָּשׁ ַמ ְע ִּתי ְּב ִסינַ י" .אולם בעוד זלדה אינה מעוניינת לרחף
בחלל ,הר־שפי קוראת לנמענת "אשת חלל" ומעודדת אותה להאריך באחד .נוסף על כך,
מבחינת זלדה ,החוק שניתן בסיני הוא הוא אפשרות הקיום שלה ,בעוד אצל הר־שפי ,כוח
50
המשיכה השומר עליה לבסוף מהתמוססות הוא "וְ ָא ַה ְב ְּת".
49דעת מקרא לספר נחום (מפורש בידי מנחם בולה) ,ירושלים :מוסד הרב קוק ,תשנ"ד ,עמ' כג.
50כדי להבין את העמדה הפמיניסטית של הר־שפי כדאי גם להשוות אותה לזלדה .שלומית נעים־
נאור מבקשת לבדוק דרכי התמודדות שונות במפגש עם האל אצל שלוש משוררות דתיות :זלדה
מחד גיסא ,ונעמה שקד וסיון הר־שפי מאידך גיסא .היא כותבת:
האופן שבו כל משוררת בוחרת להתמודד עם הגילוי האלוהי קשור לתפיסת הגוף שלה
ולראייתו כנוכח או כנעדר מול האל .קיימות זיקות רבות בין זלדה לשקד והר־שפי,
] [ 126
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
לסיכום חלק זה אוסיף דוגמה אחרונה :הקו המשורטט כלפי מעלה ממשיך לאפיין את
קווי המתאר של הספר ,הפעם כחץ ,בשיר הנקרא "לכי לך" ומתכתב כמובן עם הציווי "לך
לך" ,המדרבן את תחילת התנועה של אברהם:
ַה ְּׁש ִביל ַהּלָ ָבן עֹולֶ ה ִמּתֹוכִ י
ּכְ לָ ל ֹלא ָמתּון,
ָּדחּוף ּכָ ָרץ
ׁלּוח ּכַ ֵחץ ֵמ ֶא ֶרץ
ָש ַ
51
לְ ָש ַׁמיִ ם.
אם כך ,ה"מפה" הטבעית — זו המוצגת כברירת המחדל של הדוברת בספר — היא חץ
השלוח מארץ לשמיים ,חץ השולח את הדוברת לשיטוט בעולמות העליונים .לפיכך,
המאבק הטופוגרפי של הדוברת הוא מאמץ ההישארות בעולם הזה.
"גזעו המתעבה" :שינוי כיוון המבט כלפי מטה
השינוי בכיוון מתרחש בשיר "מלאך העץ" 52,התוהה על רצונו של העץ להיות מלאך ,על
הצמחתו את הצמרת ככנפיים לשמיים ועל שכחת שורשיו" :לָ ָּמה ָר ָצה ָה ֵעץ לִ ְהיֹות ַמלְ ָאְך /
אך בעוד שהראשונה מתמודדת עם העמידה מול האל בעזרת מנגנון של היטמעות או
היעלמות ,שתי האחרונות בוחרות בדרכים אחרות.
(שלומית נעים־נאור" ,מהיעלמות לריקוד :הגוף בשירה העברית המתחדשת" ,דעות )]2009[ 43
בפרק על זלדה בעבודת הדוקטור שלי אני מצטטת משיר של הר־שפי שפורסם בגיליון מחווה
של כתב העת משיב הרוח לזלדה .שירּה של הר־שפי עונה תשובה נחרצת לסוג המהלך של זלדה:
ת־מלֶ ְך ַּ /בת־אֹור ְּב ִמגְ ָּדל ֶׁשל ֶא ֶבן" .הדוברת מסרבת להסתפק בהיותה בת מלך
רֹוצה לִ ְהיֹות ַּב ֶ
"אינֶ ּנִ י ָ
ֵ
אם גזר דינה הוא להישאר במגדל של אבן .הבית האחרון מגיב למהלך שהצגתי ,ובשונה מזלדה
הּפנים יוצא החוצה ומציג את עצמו כפי שהוא
מבקש להציג פנים שאין בהם סוד; זהות אשר בה ְ
(אם כי העמדה של הר־שפי כלפי הסוד והגילוי מורכבת יותר) .נראה שזהו מהלך המצביע בדיוק
על הטכניקה של דמות הדוברת של זלדה ,אבל גם מסרב לה .הר־שפי מתמודדת עם אותה "אם
רֹוצה
ספרותית" ומבצרת את מעמדה כיוצרת שונה ,בעלת עמדה אחרת (טפת הכהן־ביק'ֲ " ,אנִ י ֶ
נָ ָהר /נִ ְמ ַאס ִמ ְק ָדש ְמ ַעט' :תיאולוגיה ופואטיקה בשירת פנחס שדה ,יונה וולך וזלדה שניאורסון",
עבודה לשם קבלת תואר דוקטור ,אוניברסיטת בן־גוריון בנגב ,2020 ,עמ' .)226
" 51לכי לָ ְך" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .26
" 52מלאך העץ" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .27
] [ 127
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
לָ ָּמה ִצ ַּמח ַצ ֶּמ ֶרת ּכְ פּולָ ה ּכִ כְ נָ ַפיִ ם /וְ לַ ּ ָׁש ַמיִ ם ָׁש ַאף //לָ ָּמה ָר ָצה ָה ֵעץ לִ ְהיֹות ַמלְ ָאך ,לָ ָּמה /
53
נִ ְס ְּתרּו ִמ ֶּמנּו ָׁש ָר ָשׁיו /נִ ְׁשּכְ חּו ִמ ֶּמּנּו ְׁשכֵ נָ יו ֲא ֶׁשר ָס ִביב ַׁשּתּו ָעלָ יו".
תוך כדי השיר מתרחש תהליך חושני אשר בו העץ מגלה את החומריות ואת הטקסטורה
של גזעו .תהליך ההיכרות עם הגוף וההשלמה איתו מתואר גם כנימוק לשינוי הכיווניות:
מן המבט של הצמרת כלפי השמיים הוא עובר להביט בשורשיו ובגזעו .מניסיון להצמיח
"צ ֶּמ ֶרת ּכְ פּולָ ה ּכִ ְָכנָ ַפיִ ם" הוא עובר להביט באדמה המתהדקת סביב רגליו.
ַ
ַאך לָ ָּמה נִ ְמלַ ְך ָה ֵעץ ְּב ַד ֲעתֹו,
ְמ ַעט ְמ ַעט ִה ְסּכִ ין ִעם ּגִ זְ עֹו ַה ִּמ ְת ַע ֶּבה,
ַה ִּמ ְת ַק ֵּלף ,וְ ַה ּ ְׂש ָרף.
ֵאינֹו ַמלְ ָאְך.
רֹותיו
ִה ְסּכִ ין ִעם ֳח ָט ָריו ֵּופ ָ
ִעם ְצ ַמ ְרמ ֶֹרת ַמ ַ ּגע ַה ְּק ִט ָיפה
ּולְ ִט ַיפת ֵע ִצים ַּב ֲע ַצ ָּביו
ִאם ִצּלֹו נִ כְ ָרְך ַּב ֲע ֵק ָביו וְ נִ כְ ָּבל,
ִאם ִמ ְת ַה ֶ ּד ֶקת ָה ֲא ָד ָמה ְס ִביב ַרגְ לָ יוַ ,מה ְּבכָ ְך
ֹאמר לֹו ַה ַּמלְ ָאְך
ַּומה ּגַ ם ִאם י ַ
ּגְ ָדל
"אך לָ ָּמה?" ,שהתשובה עליה עדיין לא לגמרי ברורה.
השיר מנוסח מתחילתו כשאלהַ :
כלומר ,זהו שינוי המתרחש לפני התודעה ,לפני ההסבר .הוא מוצג כתופעה המעוררת איזו
תמיהה .לאט לאט מגלה העץ את גזעו העבה ,המתקלף .זהו גוף של עץ ,גוף ממשי ומזדקן.
במקום ָׂש ָרף ,במשמעות של מלאך ,העץ מגלה את טבעו המלוכלך ,הדביק והחומרי :
"ׂש ָרף" .בסופו של השיר ,הצל נכרך בעקביו ונכבל ,והאדמה מתהדקת סביב רגליו :זהו
ְּ
"מה ְּבכָ ְך" ,ומתואר כתהליך טבעי ורצוי ,אך מנוגד
תהליך שאליו מגיבה הדוברת במילים ַ
למגמה הראשונית והאינטואיטיבית של העץ .התהליך הזה אף מנוגד למלאך המדבר אל
"ג ָדל".
העץ בסוף השיר ואומר לו ְ ּ
53הביטוי "סביב שתו עליו" מתכתב עם שירּה של זלדה "שבת וחול" ,המתאר את הקושי של הדוברת
לצאת ממצב של שבתלעבר החול ואת מבטו הזר של הזולת המצמצם אותה .זלדה שניאורסון,
שירי זלדה ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,1985 ,עמ' .30
] [ 128
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
הצל מתואר כמה שגורם להפניית המבט כלפי מטה וכמה שמבטא את האנושיות ,אבל
הוא גם הצל האפלטוני של המערה ,הופעה מסדר שני ,חיקוי .הוא זה המעיד על חיות ועל
אנושית ,אבל גם תמיד מסמל את היותו רחוק מן המקור.
השינוי הזה הולך ומתפתח ,והשיר הבא ,הנקרא לא בכדי "בחירה" ,פותח בהכרזה:
ְמ ַׁש ֲע ֶמ ֶמת ַע ְצ ִמי לַ ָּמוֶ ת
ְּב ַמ ְח ָׁשבֹות ְמלֵ אֹות ּבּוז
לָ עֹולָ ם ַהזֶ ּה
מּוטב ַא ְצ ִמיד אֹזֶ ן
ָ
לִ גְ ִעּיַ ת ַה ְּב ֵהמֹות
ִמ ְת ַּפ ַ ּק ַעת ֵמ ִחּיּות,
וְ ֹלא לְ ִׁש ַירת ַמלְ ָאכִ ים ְׁש ֵמ ִימית
ְמ ִפ ָיצה אֹור יְ ָקרֹות
וְ ִק ָּפאֹון.
מּוטב ֶא ְר ַצע ָאזְ נִ י
ָ
גּופי ַהּזֶ ה
לְ ִ
לֹומר - -
ַה ִּמ ְת ַא ֵּמץ ַ
54
הבית הראשון פותח בהכרזה הדרמטית על השעמום .אולם זה ,מתברר ,אינו תוצאה של
"סינדרום עקרת הבית" 55אלא דווקא נובע מההתנתקות מהגוף ומהעולם הזה .לאחר מכן,
בבית השני מתוארים שני עולמות ווקאליים שהדוברת בוחרת ביניהם :מחד גיסא יש
געיית בהמות ,שאינה שירה ,אבל מתפקעת מחיּות ,ומאידך גיסא עומדת שירת המלאכים
השמימית .שירה זו אומנם שירה היא והיא מפיצה אור יקרות ,אבל גם ,לאחר הפסיחה,
"ק ָּפאֹון" .הבית השלישי מפתח צעד נוסף בפרדוקס ,ומתגלה בו תהליך של
היא מפיצה ִ
עבדות מרצון המתבטאת ברציעת האוזן ,שכבר במקרא מסמלת צעד מעורר שאלות של
ֹאמר ָה ֶע ֶבדָ :א ַה ְב ִּתי ֶאת ֲאדֹנִ יֶ ,את ִא ְׁש ִּתי וְ ֶאת ָּבנָ י,
הישארות בעבדות מרצון" :וְ ִאם ָאמֹר י ַ
ֹלהים וְ ִהּגִ יׁשֹו ֶאל ַה ֶּדלֶ ת אֹו ֶאל ַה ְּמזּוזָ ה וְ ָר ַצע ֲאדֹנָ יו ֶאת
ֹלא ֵא ֵצא ָח ְפ ִׁשי ,וְ ִהּגִ יׁשֹו ֲאדֹנָ יו ֶאל ָה ֱא ִ
ָאזְ נֹו ַּב ַּמ ְר ֵצ ַע וַ ֲע ָבדֹו לְ עֹלָ ם" (שמות כא ,ה–ו).
" 54בחירה" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .28
55ראו פרידן ,לעיל הערה .14
] [ 129
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
רציעת האוזן נעשית במצב אשר בו למרות קביעת התורה שעל העבד העברי לצאת
בשנת השמיטה לחופשי הוא בכל זאת בוחר להישאר בבית האדון .רש"י על אתר מפרש:
"ורצע אדניו את אזנו במרצע" — [ ]...ומה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף?
[ ]...אזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה ,נה) ,והלך וקנה
אדון לעצמו — תרצע .ר"ש היה דורש מקרא זה [ ]...מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים
שבבית? אמר הקב"ה :דלת ומזוזה — שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל
שתי המזוזות ואמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" ,עבדי הם ,ולא עבדים לעבדים ,והלך זה
וקנה אדון לעצמו — ירצע בפניהם.
שתי שאלות עולות ברש"י :הראשונה היא מדוע דווקא האוזן היא הנרצעת ,והשנייה,
מדוע דווקא על מזוזת הבית .שתי התשובות עונות על אותה תמיהה .הראשונה :האוזן
היא ששמעה בהר סיני שבני ישראל עבדים לקב"ה ,ולכן היא הנענשת כשהעבד בוחר
להמשיך את שעבודו לבשר ודם; השנייה :המזוזה היא שבזכותה דילג הקב"ה על ביתם
של בני ישראל במכת בכורות ובזכותה הם זכו לצאת לחירות .כלומר ,שתי התשובות
מעלות את אבסורד הבחירה בשעבוד על פני הבחירה בשחרור שהקב"ה מזכה בו את בני
ישראל.
דרך אבסורד השעבוד הולכת ומזקקת המשוררת את מה שבעבורה הוא שחרור
ושעבוד .לשיר היא קוראת "בחירה" אף שהוא נגמר ברציעת האוזן ,וכך היא מנסחת
את השעבוד כתהליך שהוא אינו נשי או גברי אלא מאפיין את אופני ההיקשרות בגוף
ובעולם הזה .כלומר ,היא טוענת :זוהי דרמה תיאולוגית .לא הדוברת נעה בשיר ,אלא
האוזן :האוזן כסינקדוכה לדוברת נעה בין געיית הפרות ,המסמלת את עסקי העולם הזה,
לבין שירת המלאכים ,ומתמקמת בסוף באתר הרציעה ,על סף הבית ,כאקט המסמל אולי
את כניסתה לעד לתוך המרחב הביתי ואת ההשתעבדות לו .נוסף על מזוזת הבית מגלה
השיר :הרציעה והשעבוד הם לגוף ,והצמדת האוזן היא הניסיון להקשיב לסיפורו של זה,
לֹומר ."- -התאמצות זו אינה נושאת פרי בשיר הזה ,הנגמר בשתיקה ,אבל
"ה ִּמ ְת ַא ֵּמץ ַ
ַ
נראה שהספר כולו הוא פרי המאמץ להטות אוזן לגוף ,לרציעה ולבית הסוגר על הדוברת
ומקרקעּה.
הרטוריקה של השיר "שכחה" ממחישה יותר מכול את הסיפור שמנסה הדוברת לספר.
ה"הוָ א אמינא" ,ולחלופין ,את סיפורּה שלה.
דרך הליטוטס היא מציגה את ָ
] [ 130
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
רּוח,
ֹלא ָׁשכַ ְח ִ ּתי ֶאת ָה ַ
ֹלא ֶאת ָהאֹור,
ֶאת ַה ּ ָשׁקּוף וְ ַה ַ ּדק.
ָׁשכַ ְח ִּתי ֶאת ֶה ָע ֶבהַ ,ה ּׂש ֵורף,
ּצֹור ַח,
ַה ֵ
ָׁשכַ ְח ִּתי ֶאת ֵר ַיח ּתֹוכֹו ֶׁשל ַהּגּוף.
ִּב ְפנִ ים ָה ֶא ֶבןָ ,היָ ה ָּכלְ ָּכך ֶא ֶבן
לִ ְפנִ ים ֵמ ֶא ֶבן.
ַה ִּמּלָ ה נָ ָהר ִה ְתּפֹוגְ גָ הּ ,כְ ֶׁשּנִ כְ נַ ְס ִּתי
ַּפ ַעם ַא ַחת וִ ִיח ָידה.
ַּב ָּמקֹום ֶׁש ָּס ַטר ַה ַּמלְ ָאְך,
ֵּבין ָה ַאף לַ ּ ְׂש ָפ ַתיִ ם
ֵּבין ַהּנְ ִׁש ָימה לַ ִּדּבּור
ּכְ מֹו ֵּבין ֶא ֶרץ לְ ָׁש ַמיִ ם,
ָׁשם ּכָ ל ָהעֹולָ ם ֻּכלֹו
56
ּגֶ ֶשׁר ָצר ְמאֹד.
בבסיס השיר עומדות שתי אגדות חשובות וידועות :הראשונה היא אגדת "ארבעה נכנסו
לפרדס" ,המופיעה בבית השני והשלישי; השנייה היא הסטירה שנותן המלאך ליילוד
לפני שהוא יוצא מהבטן כדי שישכח את התורה שלמד .לאגדה הזאת מתייחסת הדוברת
במפורש בבית האחרון ,אבל היא מופיעה כבר בבית הראשון ,המתאר את כישלונה של
הסטירה :הדוברת ,המשתמשת כאמור ברטוריקת הליטוטס ,טוענת שהיא לא שכחה את
הרוח ,את האור ,את השקוף והדק ,כלומר את הידע הרוחני ,אלא דווקא את ֵ"ר ַיח ּתֹוכֹו ֶׁשל
ַהּגּוף" ואת השהייה בתוך גוף האם .לכן הכותרת "שכחה" אינה מה שמצופה ואינה מתארת
את שכחת התורה והידע הרוחני ,כפי שמתואר במדרש (להלן) ,אלא מתארת את שכחת
הגוף ,את מה שעבה ושורף .כלומר ,המאבק של הדוברת מתברר כמאבק על חזרה לגוף
(האימהי ,הנשי) .המושגים גוף /עבה אל מול דק /שקוף /רוח הם מושגים אפלטוניים
המשויכים גם לחלוקה של גבר ואישה ,אבל היא רואה עצמה כמי שקרובה יותר באופן
" 56שכחה" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .31
] [ 131
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
טבעי לחלקים הדקים מאשר לאלו העבים ומתארת את הרבדים הללו של הקיום כרחוקים
יותר מהישג ידה.
אני מבקשת להדגיש בסוגריים שלחלוקה האריסטוטלית בין חומר לצורה השפעה על
החלוקה המגדרית האוניברסלית כמובן ,אבל בוודאי גם על השיח הדתי ,גם זה העכשווי,
כפי שאפשר לראות בדוגמה המובהקת שמביאים יקיר אנגלנדר ואבי שגיא בספרם "גוף
ומיניות בשיח הציוני־דתי החדש":
המהר"ל מפראג מגדיר את האישה במקומות רבים מאוד כ"חומרית"! בחלוקתו מציין
המהר"ל את האיש כ"צורה" ואת האישה כ"חומר" ,המקבל עליו את הצורה" :ומפני
שהאיש הוא יותר ראוי לברית וחיבור עם השם יתברך מאשר האישה שהיא חומרית,
ואין המדרגה כל כך של הנקבה כמו הזכר ולפיכך מצטווה אדם תחילה לפי שמדרגתו
57
קרוב אל השם יתברך".
כאמור ,השיר של הר־שפי מתכתב עם שני מדרשים מוכרים .הראשון הוא המדרש על
סטירת המלאך בעת היציאה מן הרחם:
למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח [ ]...ואין לך ימים שאדם שרוי
בטובה יותר מאותן הימים ,שנאמר" :מי יתנני כירחי קדם ,כימי אלוה ישמרני" (איוב
כט ,ב) ,ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים? הוי אומר אלו ירחי לידה .ומלמדין
אותו כל התורה כולה ,שנאמר" :ויורני ויאמר לי :יתמך דברי לבך ,שמור מצותי וחיה"
(משלי ד ,ד) ,ואומר" :בסוד אלוה עלי אהלי" (שם כט ,ד) [ ]...וכיון שבא לאויר העולם,
בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה ,שנאמר (בראשית ד ,ז)" :לפתח חטאת
רובץ" (נדה ל ע"ב).
המדרש מתאר את ירחי הלידה כגן עדן של לימוד תורה וסודות ,אולם התענוג הזה
מסתיים ברגע שבא היילוד לאוויר העולם .הקריאה הראשונית תצביע על רגע אוניברסלי
וא־מגדרי המתאר את היציאה לעולם כיציאה לעבר החטא הממתין לאדם ,אולם אפשר גם
להצביע על ההיבט המגדרי ,שכן "לפתח חטאת רובץ" .החטא רובץ בפתח הנשי ,והמפגש
איתו מלווה בשכחה מיידית של הסוד הרוחני .המדרש הזה מעצב את ימי הישיבה ברחם
כמחוז של תשוקה ,אבל זו מתנסחת כתשוקה לרוח ,ואילו המשוררת מעבדת אותו וטוענת
שהלמידה ברחם שונה משטוען המדרש ,והשכחה איננה של הסודות הרוחניים אלא דווקא
של ֵ"ר ַיח ּתֹוכֹו ֶׁשל ַהּגּוף".
57יחזקאל פרנקל" ,אישה קדושה" ,מצוטט אצל יקיר אנגלנדר ואבי שגיא ,גוף ומיניות בשיח הציוני־
דתי החדש ,ירושלים :מכון הרטמן ,תשע"ג ,עמ' .126ראו גם רוס ,לעיל הערה ,16עמ' ;67וכן
שם ,עמ' ,91בהקשר של הרב קוק.
] [ 132
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
הבתים השני והשלישי נראים לכאורה כשייכים ל"ארבעה נכנסו בפרדס" .בגרסה
המופיעה בבבלי חגיגה ,ר' עקיבא מנחה את הנכנסים" :אל תאמרו מים מים".
תנו רבנן :ארבעה נכנסו בפרדס ,ואלו הן — בן עזאי ובן זומא ,אחר ורבי עקיבא .אמר להם
רבי עקיבא :כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים! משום שנאמר
(תהלים קא ,ז)" :דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (חגיגה יד ע"ב).
כלומר ,אבני השיש עלולות להידמות למים ,ור' עקיבא מזהירם לא ליפול באשליה הזאת,
ולהבין שהן אבני שיש ממש .הדוברת גם היא ,כמו ר' עקיבא ,מבקשת להתעכב על
"ּב ְפנִ ים ָה ֶא ֶבןָ ,היָ ה
החומריות והממשות של הדברים ולא להיכנע לאשלייתיות ולשקריותִ :
ָּכלְ ָּכך ֶא ֶבן /לִ ְפנִ ים ֵמ ֶא ֶבן" .כלומר ,ב"לפני ולפנים" — כינויו של קודש הקודשים בלשון
חז"ל — היה "כלכך אבן".
אף ששני הבתים הללו מתייחסים למסכת חגיגה ,מיקומם בין שני בתים המתייחסים
למדרש מאפשר גם לקרוא את "בפנים האבן" כהמשך של "ריח תוכו של הגוף" ,וכך שוב,
השיטוט בפרדס וידיעת ה"סודות" מתבררים כסודות הגוף (הממשי ,החומרי ,שהוא אבן
ולא מים) ולא כידע רוחני .באופן זה יוצרת הר־שפי סדרה של המרות היררכיות :הפרדס
58
אינו ידע קבלי אלא ריח הגוף ,והגוף הוא חומר ממשי — "אבן" "כלכך אבן" — ולא נהר.
הדברים וההינתנות בבשר
בתחילת שמש שקהלת לא ידע ובסופו ממוקמים שני שירים המתעסקים עם ברכת
"שעשני כרצונו" ,כך שהספר עצמו מתרחש בין שני הרגעים הללו .ברכת "שעשני כרצונו"
היא ברכה שאומרות נשים בבוקר במקום הגרסה הגברית "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך
העולם שלא עשני אשה" .ברכה זו זכתה ,בצדק ,להיות מרכזו של דיון פמיניסטי שתקף הן
את המקבילה הגברית הן את הניסוח הנשי ,ובסידורים שהועתקו במיוחד לנשים ,כבר מן
המאה החמש עשרה ,אפשר למצוא ניסוחים שונים ,כגון" :ברוך שעשני אשה" ,או אפילו
59
"ברוך שעשני אשה ולא איש".
58המילה נהר גם היא רומזת לידע קבלי .על כך ראו בפירוט בספרה של מלילה הלנר אשד ,ונהר יוצא
מעדן :על שפת החוויה המיסטית בזוהר ,תל אביב :עם עובד ,תשס"ה.
59יואל ה' קאהן" ,ברוך שעשני אשה :ברכת השחר של נשים" ,בתוך :דוד יואל אריאל ,מאיה ליבוביץ
ויורם מזור (עורכים) ,ברוך שעשני אשה? האשה ביהדות :מהתנ"ך ועד ימינו ,תל אביב :משכל,
,1999עמ' .128–121ראו גם רוס ,לעיל הערה ,16עמ' .91
] [ 133
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
ההתייחסות הראשונה לברכה מופיעה בשיר השלישי בספר ,תחת החלק הנקרא
"פרולוג" ,וממוקם כחלק מההקדמות ,עוד לפני הכניסה (הפרולוג מייצר השתהות ,כמה
הקדמות המעכבות את פתיחת הספר).
בין המראות /תפילה לגשם
ש ַמיִ ם ֶאל תֹוך ַה ַּמ ְראֹות
וְ לַ ָּמ ֳח ָרת ִּב ַ ּק ְׁש ִּתי ֶׁשיֵ ְרדּו ַה ּ ָ ׁ
וַ ֲענַ ן ַה ְׁש ָּכ ָמה ַּב ֲא ַתר ְּבנִ ּיָ ה ָע ָׂשה ָמקֹום לְ ִהּו ֵָעד ּבֹו,
ׂשּופים
ּגּומים ֲח ִ
ַטל ַר ֲח ִמים זָ לַ ג ַעל ּ ִפ ִ
יָ כֹלְ ִ ּתי לִ ְצחֹק ִב ְמ ֻא ָחר ַעל ִּפגְ ֵעי ָה ֶא ְתמֹול.
יֹותרֶׁ ,שּיֵ ְרדּו ַה ּ ָׁש ַמיִ ם ֶאל ּתֹוְך ַה ַּמ ְראֹות,
ִּב ַ ּק ְׁש ִּתי ֵ
ׁשּוטם
קֹורנִ ים ּכִ ְפ ָ
ֶׁשּיִ ְהיּו ַה ְ ּד ָב ִרים ְ
ֶׁשּנִ ְת ַקע ּכַ ף ַח ָּמה ּונְ ִע ָימהַ ,ה ְּד ָב ִרים וַ ֲאנִ י
ִּב ְב ִרית ִׂש ְמ ָחה
ֶׁש ָע ַׂשנִ י.
ָה ָרצֹון לְ ַק ֵּבל ֶאל ּתֹוך לֵ ב ַה ֶח ֶסר ָע ָׂשה ִּבי ְסלִ ָיחה,
ּכָ ל ִמגְ ַר ַעת ָהיְ ָתה ּכְ לִ י ִקּבּול לְ זִ ְרזּוף ָהאֹור.
ָה ָרצֹון לָ ֵתת זָ ַרח ַּבּגִ ְבעֹולִ ים ַהיְ ֻר ִ ּקיםִ ,ה ְת ַמ ֵּת ַח ַּב ְּפ ָר ִחים
ִה ְצ ִמ ַיח ִּבי ֶאלֶ ף יָ ַדיִ ם.
ּוכְ מֹו ַא ֲח ֵרי ַהּגֶ ֶׁשםָ ,היּו ַהּכֹל ִׁש ְב ֵרי ְר ִאי ִמזְ ַ ּד ֲה ִרים
ְּור ִאי ּ ָפנֶ יָך מּול ְר ִאי ָּפנַ י וְ ִרּבֹוא ַה ְ ּתכֵ לֶ ת
ִמ ְׁש ַ ּת ֶּק ֶפת ָרצֹוא וָ ׁשֹובָ ,רצֹוא וָ ׁשֹוב
60
ֵּבין ֵעינַ יִ ם.
המילה "שעשני" ,המתכתבת עם מילות הברכה "ברוך [ ]...שעשני כרצונו" ,נמצאת
במרכז השיר :לפניה יש שמונה שורות ,ואחריה שמונה .מבחינה גרפית היא אף ממוקמת
באופן בולט בהיותה יחידה בשורה ,מעין נקודת מגוז והתכנסות של השיר .נראה שעל
רקע התמות העולות בספר ,הברכה "שעשני" אינה מבקשת להתמודד ולהביע השלמה עם
ההינתנות בעולם כאישה אלא עם עצם ההינתנות בעולם בבשר (שהוא גם מסמל אישה,
אבל גם קיום אנושי באופן כללי) .כלומר ,הדוברת מתפללת שתוכל לשמוח על "שעשני"
ומבקשת להתמודד עם רגע ההיווצרות בגוף .כך גם ,יש להדגיש ,היא מבקשת לנקוט
רטוריקה סמכותית ולספר סיפור כללי ואוניברסלי על הבריאה ,סיפור שאינו מתאר נשים
המראות /תפילה לְ גשם" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד,
" 60בין ַ
,2014עמ' .8
] [ 134
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
בלבד .כך ,העובדה שגברים אינם מברכים על עשייתם אלא רק על שלא נתנום בגוף אישה
מובנת כאן כהחמצה שלהם על אי־ההשלמה עם ההיעשות בגוף.
השיר נקרא "תפילה לגשם" ,והקריאה בו מגלה שזו אינה תפילה למטר אלא לגשם
"ׁשּיֵ ְרדּו ַה ּ ָׁש ַמיִ ם ֶאל ּתֹוְך ַה ַּמ ְראֹותֶׁ / ,שּיִ ְהיּו
במובן של גשמיות ,ושהשיר כולו מבקש ֶ
ׁשּוטם" .כלומר ,הדוברת מבקשת קשר הדוק יותר בין החפצים
קֹורנִ ים ּכִ ְפ ָ
ַה ְ ּד ָב ִרים ְ
שסביבה ,בין המראות הנגלים לבין השמיים הנותנים להם חיות .בבקשה זו יש גם ניסוח
"פה
מחודש של הנבואה :כפי שקרנו פניו של משה והוא אף ראה את הקב"ה במראה ישירֶ ּ ,
ֶאל ּ ֶפה ֲא ַד ֶּבר ּבֹו ַּומ ְר ֶאה וְ ֹלא ְב ִחידֹת ְּות ֻמנַ ת ה' יַ ִּביט" (במדבר יב ,ח) ,כך מבקשת הדוברת
שהעצמים סביבה ישקפו בבהירות רבה יותר את השמיים שמעליהם .כלומר ,הבקשה
היא שהשמיים ירדו אל המראות ,ולא לראות את השמיים .פרק נוסף המהדהד בשיר הוא
(שם מקורו של הביטוי הקבלי "רצוא ושוב" המופיע בסוף השיר) .הנבואה
יחזקאל א ָ
ֹלהֽים" .כלומר ,הנבואה הזאת היא
בפרק נפתחת במילים "נִ ְפ ְּתחּו ַה ָּשׁ ַמיִ ם וָ ֶא ְר ֶאה ַמ ְראֹות ֱא ִ
מעין פתיחה של השמיים .לעומת זאת ,הדוברת בשיר אינה מבקשת לעלות השמימה או
ש ַמיִ ם ֶאל תֹוך ַה ַּמ ְראֹות" ,ושההתגלות תהיה דרך
"ׁשיֵ ְרדּו ַה ּ ָ ׁ
לזכות בהצצה לעליונים ,אלא ֶ
והּפגומים שבתחילת השיר.
העצמים היום־יומיים ,דרך אתר הבנייה ִ
"ׁשּנִ ְת ַקע ּכַ ף ַח ָּמה ּונְ ִע ָימהַ ,ה ְּד ָב ִרים וַ ֲאנִ י ִּ /ב ְב ִרית ִׂש ְמ ָחה" מתכתב עם הברית
הניסוח ֶ
הקשה (והמפורסמת לקוראי השירה העברית) הנכרתת בין הדוברת של דליה הרץ לדברים
"ּב ִמ ְק ֶרה ִהּגַ ְע ִּתי ֶאל ַה ְּד ָב ִרים ֶׁש ִהּגִ יעּו ֵאלַ יָ / .הלַ כְ נּוֲ .אנִ י וְ ַה ְּד ָב ִרים ַעל
בשיר "דברים"ְ :
ַה ַּטּיֶ לֶ תִ / .ה ְׁש ַּת ֲע ַמ ְמנּוָ / .אז נִ ְפּגַ ְׁשנּו ַה ְּד ָב ִרים וַ ֲאנִ י ָ //היִ ינּו ׁשֹונִ יםֲ / .א ָבל ַה ְּד ָב ִרים לִ ְּמדּו
ן־ּב ִרית /וְ לִ כְ רֹתַ ,ה ְר ֵּבה לִ כְ רֹת ִאּתֹו /
אֹותי ֶׁ /שיֵ ּׁש ַה ְר ֵּבה ְּד ָב ִרים ּכָ ָּ
ִ
ל־כְך ֶׁ /ש ָ ּצ ִריך לִ ְמצֹוא ֶּב ְ
61
ּולְ ִהּכָ ֵרת[ ."]...בשירּה של הרץ ,כריתת הברית עם הדברים מלווה בכריתת הדוברת .זאת
ועוד ,הדוברת של הרץ מצביעה על המטען העודף של המילה "ברית" בעברית כך שהיא
כרוכה תמיד באסוציאציה של הסרת העורלה ושל ברית דמים.
זוהי פגישה סתמית הנובעת משעמום ומתוארת בטון נטול פתוס (הרטוריקה של הרץ
"ּב ִמ ְק ֶרה ִהּגַ ְע ִּתי ֶאל ַה ְּד ָב ִרים ֶׁש ִהּגִ יעּו ֵאלַ י") ,אבל בה בעת מתארת את
מובעת במילים ְ
הפיכת הדוברת למשוררת ולנושאת ה"לוגוס" ,כפי שטוענת חמוטל צמיר:
השורה הראשונה ,המעגלית־לכאורה ,נראית כווריאציה על שורות הפתיחה של הבשורה
על־פי יוחנן" :בראשית היה הדבר ,והדבר היה אצל האלהים ,והדבר היה האלוהים".
הדוברת מקבלת כאן ,במרומז אבל באופן שאין להכחישו ,זהות נבואית־משיחית של מי
62
שנבחרה לשאת את דבר־האל ,להביע בשורה ,אולי אפילו לגאול.
61דליה הרץ ,מרגוט :שירים ,ירושלים :עכשיו ,1985 ,עמ' .26
62חמוטל צמיר ,בשם הנוף :לאומיות ,מגדר וסובייקטיביות בשירה הישראלית בשנות החמישים
והששים ,ירושלים :כתר ,2006 ,עמ' .281
] [ 135
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
רגע מׁשיחת המשוררת (שממשיך גם אצל וולך בספר "דברים" )63מתגלה כדרמה של
עיצוב היחס לדברים ,כלומר כשאלה של ייצוג ,ולדרמה הזאת יש היסטוריה פואטית
המתגלגלת ומשתנה בין הזרמים השונים :כך למשל ,טיבו של ה"דבר" — האובייקט —
בשירה אקספרסיוניסטית שונה מטיבו בשירה אימפרסיוניסטית/אימג'יסטית .אבידֹב
הדבריּות" בגרמניה בראשית שנות העשרים:
ליפסקר כותב על "הופעת ָ
הנטורליזם החדש הזה ביקש להעמיד מחדש את "האובייקט" ,את "הדבר" (das Sach,
,)das Dingכמושא להסתכלות מדיטטיבית מרוכזת במעשה האמנות.
הדבריּות החדשה הייתה אפוא צורה חדשה של תשומת־לב אל הסביבה ואל עולם
ָ
התופעות .בדיבור עליה אפשר לראות ביטוי הממשיך את המחשבה על מושג
האינטנסיונליות ,שביססה לעצמה מקום במחשבה הפילוסופית הגרמנית ,הפנומנולוגית
שבמפנה המאה [ ]...זו אותה שפה הוסרליאנית חדשה שמרטין היידגר הצמיד לה את
64
קריאת הכיוון "אל הדברים עצמם".
דבריו של ליפסקר מבהירים את הרגע הפואטי הספציפי של ראשית המאה העשרים ,את
הקשר של אצ"ג לשיח הזה ואת האופן שבו שיח זה משתתף ביצירת שפה המאפשרת
את הספר "ישות וזמן" של היידגר ,שנדפס ב־ .1927נראה לי ששאלת הדבריות הזאת
מתגלגלת לפתחה של מרגוט ,העונה לה בטון משועמם ואירוני (אבל גם דרמטי ,בכריכתה
את הברית במות העצמי) ,ואחר כך לפתחה של וולך ,המדגישה את האופי המיסטי־חזוני־
נוצרי של ה"דבר" המתגלה בבשר .בגלגול הנוכחי ,בגרסתה של הר־שפי ,מבקשת הדוברת
שהדברים יופיעו במלוא הווייתם תוך הקרנת עצמותם האלוהית ,ושהברית הכרותה תהיה
תקיעת כף חמה ונעימה שאינה כרוכה ב"עונש הכרת" או בהקזת דם הברית הנרמזים
בשירה של הרץ .הברית עם הדברים מתנקזת למילה "שעשני" ,המתגלה כצירו המרכזי
של השיר ,וההתעסקות עם הדברים היא בדיוק ההתעסקות שבה דן הספר :זוהי חזרה
פואטית ,ובה בעת תיאולוגית ,ל"חפציות".
שיר נוסף המתכתב עם ברכת "שעשני" הוא השיר "מקור השניות" ,המופיע בסוף
הספר ומתמודד ,כבר בכותרתו ,עם סוגיות של דואליזם ושל יחסי גוף ורוח .השיר הזה,
כמעט אחרון בספר ,מתפקד כמעין ברכת סיכום של הספר ,וחוזר להתייחסות לברכה
65
שבתחילתו.
63שם ,עמ' .284
64אבידֹב ליפסקר ,שיר אדום שיר כחול :שבע מסות על שירת אורי צבי גרינברג ושתיים על שירת
אלזה לסקר־שילר ,רמת גן :הוצאת אוניברסיטת בר־אילן ,תש"ע ,עמ' .69
"ּברּוְך ֶׁש ָע ַׂשנִ י ִא ָּשׁה – ֶׁ /ש ֲאנִ י ֲא ָד ָמה וְ ָא ָדם / ,וְ ֵצלָ ע ַרּכָ ה; /
65השיר מתכתב גם עם שירּה של אסתר ראבָ :
ּפֹור ַח/,
ָּברּוְך ֶׁש ֲע ִׂש ַיתנִ י ִ /עּגּולִ ים ִעּגּולִ ים – ּ /כְ גַ לְ ּגַ ּלֵ י ַמּזָ לֹות ִּ /ועּגּולֵ י ֵּפרֹות – ֶׁ /שּנָ ַת ָּת לִ י ָּב ָׂשר ַחי ֵ /
] [ 136
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
מקור השניּות
ָּברּוְך ֶׁש ָע ַׂשנִ י ִּכלְ ַאיִ ם
ִא ּ ָשׁה וְ ִצּפֹור
ֶּפ ֶסל וְ ַאיִ ן
ָּברּוְך ֶׁש ָע ַׂשנִ י ַּפ ֲע ַמיִ ם
ּ ַפ ַעם ַּב ֲחלֹום
ַּופ ַעם ֶּב ֱא ֶמת
ֶׁש ֲאנִ י ַּבּכֶ לֶ א ַּוב ְ ּדרֹור
ֶׁשּנֹולַ ְד ִ ּתי ָּופנַ י לְ ַמ ְעלָ ה
ָּופנַ י לְ ַמ ָטה
ָּברּוְך ַה ָמקֹום ֶׁש
ּ ֶׁש ִ ּלי וְ ֶׁשֹּלא
ָּברּוְך ֶׁש ֵ ּצ ְר ַפנִ י
ִּפּסֹות ִּפּסֹות
ְּב ַמּקֹורֹו
יְ ִהי הּוא
קֹורי
ְמ ִ
66
ָּברּוְך.
נֹוׂשא ְּפ ִרי; ֶׁ /ש ִּק ְר ֵעי ֲענָ נֶ יָךַ / ,מ ֲחלִ ִיקים ּכְ ֶמ ִׁשי ַ /על ָּפנַ י וִ ֵירכַ י; /וַ ֲאנִ י
וַ ֲע ִׂש ַיתנִ י ּכְ ֶצ ַמח ַה ָּשׂ ֶדה – ֵ /
צֹוח ֶקת ,וְ ָׁש ָרה ְּבקֹולַּ / ,דק ִמן ַה ַּדק – ּ /כִ ְצ ָר ַצר
ּגְ דֹולָ ה ְּ /ומ ַב ֶּק ֶׁשת לִ ְהיֹות יַ לְ ָּדהּ / ,בֹוכִ ּיָ ה ִמ ַּצ ַער / ,וְ ֶ
ּבֹור ִאי!"
זָ ִעיר ְּ /ב ַמ ְק ֵהלַ ת ּכְ ֶ
רּוביָך ַ /הּנַ ֲעלָ ה – ְ /ק ַטּנָ ה ֶׁש ִּב ְק ַטּנֹות – ֲ /אנִ י ְמ ַׂש ֶח ֶקת /לְ ַרגְ לֶ יָך – ְ /
(אסתר ראב" ,שירת אשה" ,כל השירים ,תל אביב :זמורה ביתן ,תשנ"ד ,עמ' [ 197כל הזכויות
שמורות למחברת ולאקו"ם]).
" 66מקור השניות" ,סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע ,תל אביב :הקיבוץ המאוחד ,2014 ,עמ' .92
] [ 137
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
ב"ּברּוְך ֶׁש ָע ַׂשנִ י ִּכלְ ַאיִ ם ִ /א ּ ָשׁה וְ ִצּפֹור" ,באופן
בבית הראשון" ,ברוך שעשני אשה" מומר ָ
שהדרמה — כפי שהיא מסכמת את הספר — היא אכן הדרמה המרחבית של ירידה מן
השמיים (ציפור) לקרקע (אישה) .זהו קיום חורק ,קיום שקשה לו להתיישב יחד .הוא
אסור מבחינה הלכתית (כלאיים) ,אבל מיוחס לרצונו של האל ,ולכן מתאימה לו ברכת
ההשלמה עם רצונו .המקור הופך את האל ואת הדוברת לתמונות מראה אחד של השני:
הוא מצרף אותה במקורו כציפור ,אבל גם כאם המביאה אותה לעולם ,וגם היא בעלת
מקור — היא מקור לילדים נוספים אבל גם בעלת האיבר "מקור" .הכפילות הזאת ,המלווה
את השיר ,מתבססת על כפל המשמעות של המילה מקור ,שחוץ מהכינוי לפה של הציפור
67
משמשת גם ככינוי לרחם.
בריאת האדם מנוסחת כך תחת חטא אלוהי ,כלאיים — עליונים ותחתונים ,גוף
ונפש .חטא זה מבשיל בסוף הספר עד כדי האפשרות לברך עליו בלשון שלמה "ברוך
שעשני" .השיר שומר על המבנה הבינרי של הכלאיים ושל הפעמיים (שאף נחרזים חריזה
האיִ ן) ומפרט כמה זוגות מנוגדים :חלום ובאמת ,כלא ודרור (המתחרז
לא מדויקת עם ַ
בחריזה מינימלית לציפור) .זוג נוסף המאפיין את ההתמודדות המרחבית ואת הכיווניות
"ׁשּנֹולַ ְד ִ ּתי ָּופנַ י לְ ַמ ְעלָ ה ָּ /ופנַ י לְ ַמ ָטה" — 68ממש כפי שמתרחש
של המבט בספר הוא הזוג ֶ
בשיר "מלאך העץ" (ראו לעיל) .כלומר ,שיר זה ,כמסכם את "עקרון החיבור של הספר",
מתאר את שני כיווני החץ — למעלה ולמטה :שני כיווני תשוקה המעצבים את הדוברת
ומכוננים אותה כ"אישה־ציפור" ,מעופפת אבל גם שקועה בקרקע .הקיום הזה אינו קל
ואינו רומנטי .הוא נותר פיסות פיסות .הוא מצורף ,תפור ופגום.
***
67כבר בתנ"ך ,איברי הרבייה מכונים כך" :וְ ִאיׁש ֲא ֶׁשר יִ ְׁשּכַ ב ֶאת ִא ָּשׁה ָּדוָ ה וְ גִ ּלָ ה ֶאת ֶע ְרוָ ָתּהֶ ,את ְמק ָֹרּה
ֶה ֱע ָרה וְ ִהוא ּגִ ּלְ ָתה ֶאת ְמקֹור ָּד ֶמ ָיה ,וְ נִ כְ ְרתּו ְׁשנֵ ֶיהם ִמ ֶּק ֶרב ַע ָּמם" (ויקרא כ ,יח) .ראו למשל כתובות
ז ע"ב" :אמר רב נחמן :אמר לי הונא בר נתן ,תנא ,מנין לברכת חתנים בעשרה? [' ]...במקהלות
ברכו אלהים ה' ,ממקור ישראל' (תהלים סח ,כז) [ללמדנו שבמקהלות = בקהל ,שהוא לפחות
עשרה אנשים ,מברכים את ה' ,כאשר יש ברכה הנוגעת ב"מקור ישראל" – בביאה שתוליד ילדים
בישראל] ]...[ .היה ר"מ [רבי מאיר] אומר :מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על
הים? שנאמר' :במקהלות ברכו אלהים ,ה' ממקור ישראל' " (ההדגשה שלי .הביאור בסוגריים ,על
פי פירוש הרב שטיינזלץ).
68משפט זה מחבר גם את הגבר ואת האישה .ישנה מסורת חזלי"ת שלפיה הגבר נולד ופניו למטה,
והמתן אותו' (שמות א ,טז) – א"ר
ואילו האישה ,פניה למעלה .ראו סוטה יא ע"ב' " :אם בן הוא ִ
[אמר רב] חנינא :סימן גדול מסר להן ,בן – פניו למטה; בת – פניה למעלה"; נידה לא ע"א" :מאי
שנא חבלי נקבה מרובין משל זכר? זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו; זו הופכת פניה וזה
אין הופך פניו"; בראשית רבה יז ,ח (תיאודור־אלבק ,עמ' " :)158שאלו את רבי יהושע :מפני מה
האיש יוצא פניו למטה ואשה יוצאת פניה למעלה? אמר להם :האיש מביט למקום ברייתו ,ואשה
מבטת למקום ברייתה".
] [ 138
טפת הכהן־ביק | "גם ציפור מצאה בית"
לסיכום ,אבהיר שבעזרת המושג "דירה בתחתונים" נכנסת הדוברת ,הנשמה המיוצגת
בדמותה של הציפור המעופפת ,אל תוך העולם הזה ,בבחינת "גם ציפור מצאה בית" .זהו
תהליך הפוך מהפרויקט הפמיניסטי ,המנוסח לרוב במונחים של "שחרור" והתפשטות
מרחבית .הספרות הפמיניסטית מתבססת על agencyואוטונומיה ,על אפשרויות של
השלת המגבלות וגילוי העצמי ,כפי שלימדה סבא מחמוד 69.אולם הדוברת של הר־שפי
מתעופפת מבחירה אל תוך הבית ומבקשת ללמוד מחדש את המלאכות הנעשות בו .כפי
שכותבת צמיר על הביקורת הפמיניסטית:
לעתים קרובות יותר היא מתגלמת בדפוסי הפרשנות עצמם ובהנחות־היסוד שלהם:
למשל ,בעצם העובדה שביקורת זו מתמקדת כמעט אך ורק בסוגיות של זהות/
סובייקטיביות ושל תהליכי אינדיבידואציה ,תוך שהיא מניחה כמובן מאליו שהנשים
(היוצרות/הדמויות) שואפות ל"שיחרור" ,ושנשיות מדוכאת היא נשיות מסולפת,
ש"מאחוריה" מתחבאת איזו נשיות אותנטית שהיא משוחררת ,עצמאית ,חיונית
70
וחזקה.
היכולת לספר את הסיפור הספציפי הזה כאשר נקודת המוצא וברירת המחדל היא "המצב
המעופף" — נקודת מוצא ההפוכה מזו שבה הייתה שרויה האישה במהלך ההיסטוריה —
היא חידושו הפמיניסטי של הספר .זהו ספר שנכתב ,לפיכך ,מעמדה של כוח ושל סמכות
מיסטית.
ולא זו בלבד אלא שנראה לי שכתיבה כזו ,המנסחת את "עבודות הבית" דרך השמעת
סיפורה של הנשמה ודרך השפה התיאולוגית ,מפקיעה את "עבודות הבית" ממקומן הנשי
והשולי ומזמינה גם קוראים גברים להשתתף בשיחה הנערכת על משמעותו של הבית ועל
ההקרבה הנדרשת בעבורו ובעבור ההימצאות בעולם.
טענתי שהתהליך המרחבי והפמינסטי של הר־שפי מובן דרך המושג "דירה בתחתונים".
אני רוצה לשאול לבסוף אם החזרה למושגים חסידיים דרך היפוך המפות הפמיניסטיות
אינה בפשטות נסיגה מהפרויקט הפמיניסטי הליברלי.
במהלך המאמר הצעתי שהר־שפי כותבת מעמדה "פוסט־פמיניסטית" במשמעות
הזמנית ,כלומר כותבת כמי שכבר הרוויחה מהנחות היסוד של המהפכה הפמיניסטית,
הפנימה אותן וכותבת מתוכן ,אבל דווקא מעמדת כוח זו גם מבקרת אותן ובוחנת אילו
אפשרויות השיח הפמיניסטי הקלסי מונע או מגביל .חשוב לי להדגיש שאין מדובר
69ראו ,Mahmoodלעיל הערה .42
70חמוטל צמיר ,שירת התשוקה הציונית :לקראת היסטוריה ספרותית מגדרית פוסט־חילונית
(בהכנה).
] [ 139
גיליון | 6דצמבר . 2020טבת תשפ"א
בפוסט־פמיניזם "נסוג" ,כזה המואשם לא פעם כ"באקלאש" ( )backlashומעודד חזרה
לערכים מסורתיים קדם־פמיניסטיים 71.בניגוד לכך אני מבקשת להציב את הר־שפי
כמדברת מעמדה פוסט־ליברלית ,כלומר מביעה מורכבות ומסבכת את ההנחות הליברליות
72
הקלסיות אבל לא נסוגה מהן.
כך אני מבקשת לקרוא את שירתה של הר־שפי לא רק כדיון ספרותי אלא גם כמייצגת
פמיניזם דתי מסוג מסוים — פמיניזם שאינו עוד פמיניזם דתי־ליברלי אלא "פמיניזם דתי
74
פוסט־ליברלי" 73.במאמר זה נתונה חשיבות מסוימת גם ל"שם המחבר" של הר־שפי,
וביקשתי לקרוא אותה כתוצר של חברה וכמעצבת חברה גם יחד.
כהמשך לדברים האחרונים אני מבקשת להוסיף שבשנים האחרונות ,כחלק מכתיבה
ניאו־שמרנית ,יש דיון ענף על חשיבותם של ערכי המשפחה .למרות העבודה המשמעותית
הנעשית בכתיבה זו ולמרות המענה שטומנת בחובה האהבה והסולידריות המשפחתית
מפני הניכור הקפיטליסטי ,הסכנה לנשים ברורה ,שהרי ברור מי ישלם את המחיר של אותה
חזרה לערכי המשפחה (כמו גם נושאים אחרים ,כגון היחס לצורות משפחתיות אחרות
שאינן עולות בקנה אחד עם העמדה השמרנית) .בעיניי ,פתרון אפשרי לאי־הנוחות הזאת,
וכמהלך פמיניסטי המסוגל להגיב לתנופת הכתיבה הזאת ,הוא יצירת כתיבה משותפת
לשני המינים ובתוך כך דיבור על גברים ועל קשרם לערכי המשפחה :מהי מחויבותם,
מה הרגשות והמורכבויות הכרוכים בתפקידם המשפחתי .במובן זה ,ואף שהר־שפי היא
דוברת אישה ,סוג המחשבה שהיא מציעה בספר זה יכול לאפשר סוג כזה של חשיבה
לבעלי הגוף — נשים וגברים כאחד.
71ראו לעיל הערה .21
72כפי שטוענת ג'ודית ביר ,על אף ביקורות פמיניסטיות משמעותיות שהועברו על הליברליזם
והצביעו על האופנים השונים שבהם הליברליזם היה ,ועודנו ,במהותו בעייתי בעבור נשים ,וגם
עד כמה הוא ספוג הנחות מוצא אנתרופולוגיות שאינן תואמות את חוויית החיים של נשים –
ביר בכל זאת מציעה שלפמיניזם אויבים גדולים מהליברליזם ,ועל כן היא מבקשת להציע עמדה
פוסט־ליברלית שאינה מבטלת את הליברליזם אלא רואה בו תיאוריה דינמית הנתונה לתיקונים
ולביקורת .ראו Judith A. Baer, Feminist Post-Liberalism, Philadelphia: Temple
University Press, 2020, pp. 1–16
73אוריה מבורך נשאה הרצאה שבה הציעה הגדרה לזרם זה .אני מקווה שהרצאה זו תצא גם בדפוס.
מבורך היא אחת הדוברות של זרם זה ,והמאמר הנוכחי מצטרף לדבריה ולזרם שהיא מייצגת ,גם
אם בשינויים מסוימים .כלומר ,מטבע הדברים אני ,מבורך או הר־שפי איננו כותבות מתוך עמדה
זהה ,אבל בכל זאת נדמה לי שאפשר להניח את העמדות הללו במשבצת משותפת.
74אני מתכוונת לאופן שבו התייחס מישל פוקו לשם המחבר .ראו מישל פוקו ,מהו המחבר ,תרגום:
דרור משעני ,תל אביב :רסלינג.2005 ,
] [ 140
גיליון
| דצמבר
גיליון
| דצמבר
⋅ טבת תשפ“א
⋅ טבת תשפ“א
שחר ליפשיץ | טליה פישר | ידידיה צ‘ שטרן
אלעזר בן לולו | שירה ברֿ־אור מלכיאור | יובל גולדפוס
טפת הכהן־ביק | ליהי יונה | ארז ניר
דצמבר 2020
מסת“ב978-965-519-349-7 :