1. נתחיל מהסוף: ההפגנה מול המספרה בכיכר המדינה, בשעה ששרה נתניהו קיבלה שירותי סַפָּרוּת בפנים, היתה בבחינת גשר אחד רחוק מדי. שרה נתניהו איננה ה'אישיו', במחלוקת סביב הרפורמה המשפטית. מי שרוצה להתריע כנגד המהפכה, יכול לקיים את מצוות המחאה הדמוקרטית בדרכים אחרות.
אבל להפוך את האירוע שיכול היה להימנע אילו הבינה שרה את עוצמת הזעם שבאוויר, ואילו נענתה לעצת יועציה שלא להגיע דווקא לכיכר המדינה (!), דווקא בעיצומו של 'יום השיבושים הלאומי' - ל"ניסיון הלינץ' באמא שלי", כפי שהציג זאת יאיר נתניהו, זה מוגזם לא פחות מעצם ההפגנה מחוץ למספרה. לינץ'? כשמול המפגינים מאות שוטרים, פרשים ואנשי יס"ם, שמגינים בגופם ובסוסיהם על הוד מעלתה?
2. אז מה היה לנו שם? – מאות מפגינים הצטופפו בכיכר המדינה, מעבר לכביש שבין הכיכר למדרכה, כשבתווך שטח סטרילי עמוס במאבטחים ומשטרה. כל הסיפור הזה, אגב, היה על חשבוננו ועלה לנו הן עתק של העסקה מיותרת של שוטרים ומאבטחים ופרשים ומה לא (אבל על הכסף הזה שנשפך לשווא, איש לא בוכה). זה אפילו לא מתחיל להיות לינץ', בנסיבות הללו. מי שמתאר זאת כלינץ', או חרפה, או אירוע דוחה, או כל תיאור אחר, ממש מגזים. אולי אפילו נוהג בצביעות. והקב"ה, כידוע, שונא צביעות.
3. מדהים היה לשמוע את מקהלת המחאה של המתחסדים והמיטהרים. אפילו אנשים רצינים כמו ד"ר חגי בן ארצי (נו, טוב, הוא אחיה של שרה, ומותר לו...), איבד את שיקול הדעת שלו ואמר: "חשתי הרגשה של כעס ותסכול. חלק מהמפגינים השתגעו. המצור על אחותי לא היה הפגנה. היא לא אישה פוליטית. מחר יצורו על ילדיהם של יריב לוין ואחרים, אנחנו בדרך לטירלול מוחלט".
חגי סגל, הגיב: "מצור על אשת פוליטיקאי במספרה הוא אירוע דוחה". וח״כ אברהם בצלאל (יש חיה כזו), אמר: "זו כבר לא הפגנה אלא אנרכיה. בשם חופש הביטוי צרו על אשת רוה״מ, השחיתו רכוש ציבורי, פצעו שוטרים, חסמו צירים ועורקים ראשיים ומנעו מחולים להגיע למיון ומילדים להגיע לביה״ס והכל בשם הדמוקרטיה".
4. כדי שלא להאשים את כל המוחים היום בצביעות רח"ל, ייאמר לזכותם שרק זיכרונם בגד בהם. אחרת קשה להבין כיצד שכחו מעשים הרבה יותר גרועים שהפעילה האופוזיציה דאז, בימי ממשלת בנט-לפיד, על אלה שנתפסו אז כיריבים, ורובם עברו בשתיקה, בסלחנות, בהבנה.
הנה לקט קצר: ב-201.18, צרו מפגינים על בית הכנסת 'ניגוני חיים' בפ"ת, בשעה שהגיע אליו היועהמ"ש דאז מנדלבליט, ומנעו ממנו, ממש כך, אמירת קדיש לזכר אימו ז"ל. המשטרה נאלצה למלט אותו מפני זעם המפגינים, ומנדלבליט חזר הביתה ללא קדיש. אבל מה זו הזכות לאמירת קדיש, מול זכותה של שרה לקיצוץ הקצוות המפוצלים בשערה?
דוגמה שניה: ב-20.4.21 דיווח אתר YNET, ש"תומכי נתניהו התעמתו עם רעייתו של זאב אלקין: 'רוסייה עלובה, בעלך בוגד'". ועוד הטיחו לעברה: "את הולכת עם ערבים. מנוחה לא תהיה לך. את אישה שקרנית. את אישה נתעבת ומזוהמת. בעלך בוגד בעם ישראל. את אישה רעה. מנוחה לא תהיה לך, אוכלת חינם מטורפת. יא אישה פסיכית, יא אישה חולנית".
וזה קרה רק שבוע אחרי שמפגינים נזעמים שהגיעו לביתה, הפחידו את בתה בת ה-5 בצעקות: "אבא שלך שמאלן ופושע".
5. ומה עם ח"כ דאז עידית סילמן מרשימת 'ימינה', שספגה בקיץ 2021 הפגנות סוערות מתמשכות מול ביתה ברחובות, עם קריאות קשות נגדה ונגד ילדיה? זה לא היה 'אירוע דוחה'?
סילמן סיפרה אז לערוץ 13: "אני פוחדת על חיי שלושת ילדי, וממש מרגישה סכנה. לא עובר יום שאני וילדיי לא שומעים גידופים מסוג 'נקלל אותך ונרדוף אחרייך מעומק הלב, שאלוקים ינקום בך וביתר פושעיך בוגדי ימינה. שתקבלו סרטן, שאלוקים ישרוף אתכם'". סילמן סיפרה עוד, שניגשה לאחד המפגינים וניסתה להידבר איתו, אך הוא התעקש: "בהזדמנות הראשונה שתהיה, אנחנו נשחוט אותך".
עמיתה דאז של סילמן, ח"כ דאז ניר אורבך, ספג גם הוא קללות וגידופים מפי יושבי המאהל הענק שהוקם מול ביתו, במגמה להעליב ולרמוס ולהמאיסו בעיני השכנים, באמצעות רמקולים רבי עוצמה ששידרו כמעט כל שעות היממה מוסיקה רעשנית. ולא נחה דעתם של יריבי אורבך, עד שפסקו שאסור לצרף אותו למניין ואסור להתפלל בחברתו. עד כדי כך. ועם כל הכבוד לשרה, להכריז כי אסור לצרף יהודי למניין ולהוציאו מכלל ישראל – זה הרבה יותר חמור מההפגנה מול המספרה.
6. ואלה הן רק דוגמיות לטירוף שהתחולל אז, ביוזמה ובביצוע של המתחסדים והטהרנים, המצטדקים והמיתממים, של היום. איך שגלגל מתהפך, ואיך שהמוסר הופך לגמיש יותר מאשר פלסטלינה.
ללמדך, שהכל, אבל ממש הכל, עניין של פוזיציה...