פנקייק ציוני, כשפרצה מלחמת חרבות ברזל עם ישראל התגייס בהמוניו. אנשים לא חשבו על המשפחות שהם משאירים מאחור, או על העסק שבנו בעשר אצבעות. קודם כל להציל את המדינה, אחר כך להציל את העסק – אם יישאר.
גם לחן שעיבי, הבעלים של אולדיס בהוד השרון, לא הייתה דילמה. היה לה ברור שבתפקידה החיוני במילואים העסק שבו השקיעה את כל מענק השחרור שלה משני לעומת המשימה הלאומית, וכך בדמעות היא השאירה את המפתחות בידי אחיה הילי, בסך הכל בן 17.
כשהגענו לעסק ראינו איך הילד הזה מצליח ביד אחת לקבל הזמנות, ביד שנייה להכין סלט לתפארת והכל עם חיוך מתוק לא פחות מסירופ השוקולד שהוא מורח בנדיבות על הפנקייק (מי שלא טעם מפסיד).
"אנחנו מכניסים בקושי 200 שקל ביום, אבל אני לא אכנע. זה החלום של אחותי ואני לא אתן למות".
"המצב לא טוב, אבל יהיה בסדר", הוא אומר. כשאני מנסה להבין את ההגדרה שלו ללא טוב הוא אומר ש"יש ימים שאנחנו מכניסים בקושי 200 שקל, ויש ימים שאני בכלל לא פותח, אבל אני לא מוותר. אני נלחם בשביל אחותי. זה החלום שלה ואני לא אתן לו למות. היא הלכה להציל את המדינה ואני אציל את העסק שלה".
אבל אתה עדיין ילד. איך אתה מסוגל לעמוד בזה?
"מה אני אגיד לך, זה לא פשוט, אבל אני מלווה אותה כבר כמה שנים וראיתי מה היא עושה. אני לא ברמה שלה כי היא אלופה, אבל אני מנסה ואני מקווה שהיא תהיה גאה בי".
"אנחנו חזקים ואנחנו ננצח", אומרת חן בשיחה מהבסיס שלה, אי שם בדרום, ומבקשת מכל מי שמגיע לעסק להתאזר בסבלנות עד שהפנקייק יגיע לשולחן. "יש לי אח מקסים, אבל הוא עדיין נער, והמשימה הזו קצת גדולה עליו. אם מישהו שיש לו ניסיון יכול לבוא ולשים יד עד שאני אחזור ממילואים – זו תהיה עזרה גדולה. אנחנו לא מבקשים תרומות, רק שתעזרו לנו לעבור את התקופה".
גם הילי הצעיר הפנים את רוחה של אחותו ומול עיניי דחה בקשה של לקוח מקסים שהציע לשלם את השכירות של המקום לשלושה חודשים.
"הכסף היה עוזר לנו מאוד, אבל אנחנו מעדיפים שאנשים יקנו את הפנקייק שלנו – זה גם יעזור בקופה וגם יעשה לכם טעם טוב בפה בתקופה הלא פשוטה הזו", הוא אומר ואנחנו חותמים על כל מילה.
מי שרוצה לעזור לחן לשרוד את התקופה מוזמן ליצור קשר: 099545701
