חגית סימן-טוב

תמיכה לאנשים, ומשפחותיהם, החווים דרך מיוחדת ושונה, בעמדם מול אתגרים של בריאות גוף ונפש, בעקבות מפגש עם מחלה קשה.

לימוד – שאת האור לא צריך להקדים החושך של המנהרה.

אשר שאל אותי, באחת מהתגובות לטורים שכתבתי, ואני מקווה שהבנתי אותו נכונה:

נשאלתי: איך אפשר להגיע ל"שיאי חיינו" מבלי להיכנס למצבים מסוכנים, כדוגמת מחלה?

אנסה להשיב. אני כותבת על הדברים שחוויתי. זה ניסיוני האישי מנקודת המבט האישית.

ריקודי בטן – כמה שזה רחוק ממני הרגשתי שלהתקרב לזה יעשה לי טוב.

המבוכה היתה גדולה מאוד, גדולה מידי. צחקתי בדמעות. הבטן בכלל לא זזה.

אפשר לראות שלוש זריחות בבקר. אפשר לזכות במדליות באולימפיאדה אחרי השתלת כבד. אפשר למצוא בן זוג אחרי כריתת שני שדיים. ואפשר עדיין להתעורר בבקר עם שמחה ליום החדש אחרי ששוב מצאו סרטן בגוף שלך- בגלל שיום החדש מתחיל.

לאנשים  שפגשתי בדרך סיפרתי על חיי הקצרים, כהגעתי להזכיר גם את ההיסטוריה הרפואית הקרובה שלי, רצף של סרטן, השתלת-כבד, סרטן, הבנתי שהסיפור שעבורי היה מובן מאליו שהוא ייגמר בטוב, היה מפיל ומייאש רבים. אני סיימתי אותו עם השתתפות בשתי אולימפיאדות של מושתלים, בהן זכיתי בארבע מדליות בשחיה.