שמואל גוגול

תקליט של שמואל גוגול ותזמורת מפוחיות הפה משנת 1988

שמואל גוגול משמאל עם להקת הכרמל, 1950

שמואל גוגול מנגן בפני לאה ויצחק רבין בטיסתם לאושוויץ ימים ספורים לפני פטירתו

שמואל גוגול (1924 – 13 במאי 1993) היה מוזיקאי, מייסד תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן. גוגול היה ניצול שואה ומתלמידיו של יאנוש קורצ'אק.

ביוגרפיה

נולד לאריה לייב ולברוניה בוורשה. כשהיה בן שלוש נפטרה אמו ולאחר גירוש אביו מפולין גידלה אותו סבתו. כשחלתה הביאה אותו סבתו ב-1930 לבית היתומים של יאנוש קורצ'אק, שם קיבל במתנה לאחד מימי הולדתו מפוחית פה.

בשנת 1940, עבר עם שאר ילדי בית היתומים לגטו ורשה. משם הבריחה אותו סבתו לגטו במקוב מזובייצקי, שם גר דודו החייט. בתקופה מסוימת הסתתר עם סבתו ביער הסמוך לפשאסניש. ממקוב נשלח באקציה למלאווה ומשם נשלח לאושוויץ. עם העברתו למחנה נלקח ממנו כל רכושו, כולל מפוחית הפה, אולם הוא החליף עם אחד משוכני הצריף שלו מפוחית בתמורה למנות מזון. באחת מהפסקות הצהריים שבמהלכן ניגן גוגול במפוחית, שמע אותו קצין אס אס, וצירפו לתזמורת המוות, תזמורת שליוותה את כניסת היהודים לתאי המוות. גוגול נדר לעצמו נדר, לפיו אם יינצל ממוות יקדיש את חייו לנגינה במפוחית, וילמד ילדים יהודים לנגן בכלי זה על פי ערכיו של יאנוש קורצ'אק.

לאחר המלחמה הגיע גוגול לטולוז שבצרפת, שם הכיר את רות לבית ברמן, ניצולת שואה ילידת שווצינגן שבגרמניה והשניים התחתנו. הם עלו לישראל והשתקעו בשכונת עזרה ובצרון בתל אביב. בשנים 1948-1950 נמנה עם חברי הלהקה הצבאית "איילון". בשנת 1955 הקים את שלישיית המפוחיות הראשונה בארץ, אשר כללה אותו במפוחית סולו, את ראובן מרקס במפוחית אקורדים ואת דני בן דוד במפוחית בס. אמרגן השלישייה היה גיורא גודיק והיא ניגנה מספר שנים ברחבי הארץ, באולמות, מחנות צבא במושבים ובקיבוצים. עם פטירתו של מרקס בפסח 1971, הפסיקה השלישייה את פעילותה.

בשנת 1963 הוא זכה לקיים את נדרו, והקים את "תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן", שלימים נקראה על שמו. בשנת 1990 חזר גוגול לראשונה לפולין עם תזמורת נגני מפוחיות פה. הוא ביקר בבית היתומים בוורשה, במקוב מזובייצקי, העיר אליה נמלט מגטו ורשה והגיע גם לאושוויץ, שם ביצע עם התזמורת את השיר "העיירה שלי בעלז" (ביידיש: "מייַן שטעטעלע בעלז"), הנעימה אותה ניגן גוגול עם תזמורת המוות ליד קרמטוריום מס' 3 בבירקנאו. באותה שנה העניקה לו "עמותת יאנוש קורצ'אק הגרמנית" בעיר ויינהיים פרס על פעילותו בתחום החינוך ובהפצת מורשתו של קורצ'אק. בשנת 1993, בעקבות פנייה של ראש הממשלה דאז יצחק רבין, התלווה גוגול לנסיעה ממלכתית לאושוויץ, לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. כחודש לאחר נסיעה זו נפטר גוגול. הוא הותיר אחריו את רעייתו, רות (1927 - 2015), ושני ילדים. נטמן בבית העלמין ירקון.

יצרנית מפוחיות הפה הגרמנית "הונר" קראה סדרת מוצרים על שמו (Schmuel Gogol Chromonica).

בנובמבר 2023 נינו, אסף מאסטר, נפל בקרב בצפון רצועת עזה במהלך מלחמת חרבות ברזל.

קישורים חיצוניים

• שמואל גוגול, דף שער בספרייה הלאומית
• אתר הבית(הקישור אינו פעיל) של תזמורת מפוחיות הפה של רמת גן על שם שמואל גוגול
• דף הנצחה לאמן המפוחית שמואל גוגול כולל תמונות באתר משרד החינוך מחוז דרום
• Shmuel Gogol - שמואל גוגול - אמן המפוחית במסע לאושוויץ, באתר Vimeo
• ראיון של גוגול לרדיו, 1972